מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר תקמ״ג

אויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך. משעה שהקב"ה נגלה עליך:
בכי אם ישראל. ולא שיעקר שם יעקב כלל, כמו שנעקר שם אברם מפני אברהם, אלא ישראל עיקר, ויעקב טפילה. ר' זכריה אמר מכל מקום יעקב שמך, אלא כי אם ישראל יהיה שמך, ויעקב מוסיף עליו:
גכי שרית. נשתוררה ונתגברה, בדמיון בי שרים ישורו (משלי ח טז). שרתי במדינות (איכה א א):
דעם אלהים. עם המלאך, הוא עצמו, דכתיב וישר אל מלאך ויוכל (הושע יב ה):
הועם אנשים. אלו עשו ולבן, שהם אנשים גדולים שבדור:
וותוכל. כשם שנתגששתה עמי ונצחת, כך תנצח ויכולת לעשו שלקחת הבכורה והברכה ממנו, ואת לבן שנצלתו ממקנו ובאתה: