מדרש שכל טוב — מאמר תקמ״ו
אויזרח לו השמש. א"ר ברכיה לו לרפואה ולכל העולם לאורה, ואמיתת הדבר אותן שתי שעות שהשקיע לו הקב"ה ביציאתו מבית אביו ואמו החזירתו לו בחזירתו לבית אביו, לכך כתיב ויזרח לו, זרחה לה ב' שעות בעבורו קודם זמנה:
בכאשר עבר [את] פנואל. כלומר פנו אל, הם מלאכי השרת שהלכו למחיצתן:
גוהוא צולע על יריכו. ממה שנגע בו:
דצולע. לשון צלע ממש, שיריכו מתקפל בשר שלמעלה הימנה, וצלע התחתונה משתרבבת על הירך: