מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר תקס״ב

אויאמר עשו אציגה נא עמך. לשון ענוה, ולשון בקשה, כלומר אניח מהם שיעמדו מתון ללוותך:
בודומה לו רק צאנכם ובקרכם יוצג (שמות י כד) ויצג את המקלות (בראשית ל לח), וכל דומיהן:
גמן העם אשר אתי. ללותך:
דויאמר למה זה. אתם מציגים אתי איני צריך לכך, ואיני מבקש ממך אלא:
האמצא חן בעיני אדוני: