מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר תקס״ה
אויבא יעקב שלם. משום שכבר נאמר והוא צולע על ירכו (שם לב לב), הוצרך לומר שלם, ובא שלם בגופו, שנתרפא מצלעתו, שלם בבניו, שכבר נאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו (שם שם ט), הוצרך לכתוב שלם, שלא ניזק אחד מהם. שלם בממונו, שכבר נאמר מנחה לעשו אחיו (שם שם יד), ושילם לו הקב"ה הכל, וכשבא לשכם לא נמצא חסר כלום:
בעיר שכם. כך שמה שכם על שם בנו שכם, ודומה לדבר ויקרא שם העיר [כשם] בנו חנוך (שם ד יז), וכתיב ויקראו ללשם דן [כשם] דן אביהם (יהושע יט מז), ולמה נקראת שכם, שהוא מקום שיושבין מזומנים לפורעניות, שם עינו את דינה, שם מכרו את יוסף, שם נתחלקה מלכות בית דוד, שם נמצאו רצחנים, דכתיב דרך ירצחו שכמה (הושע ו ט):
גאשר בארץ כנען. לימד שהכנעניים שטופי זימה, שנאמר כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר [לפניכם] (ויקרא יח כז):
דבבואו מפדן ארם. כלומר מתוך הרשעים יצא ולמקום רשעים נכנס:
הויחן את פני העיר. קבע חנייתו חוץ לעיר נגד פני השער, התחיל מעמיד איטליסין, פי' שווקים, ומוכר בזול, ללמדך שצריך אדם להחזיק טובה למקום שיש לו הנייה ממנו: