מדרש שכל טוב — מאמר תר״ה

בותקבר מתחת לבית אל. במקום הקדוש, מלמד שזכותה גרמה לה להקבר שם תחת האלון:

גויקרא שמו אלון בכות. ממש אלון של בכייה, אלון הוא אילן ממיני ארזים, כדכתיב כאלה וכאלון (ישעיה ו יג), וכתיב תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב [צלה] (הושע ד יג), ונפלא בעיני איך תרגם אונקלוס מישרת, כי יונתן בן עוזיאל תרגם בכל מקום אלון, בלוט, דהיינו אילן, וזה אמר בשיפולי מישרא, והדביר האלון בכות, המודגש בל' והנפתח באל"ף על אופן אלון מורה, שננקדת האל"ף בצירי והלמ"ד נירפית, ואמרתי אני בלבי קבלה היא בידו כך. ורבותינו פירשו ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה. לפי שהיה מתיירא מיושבי הארץ לכך אמר ליה קום עלה:

דכי שם נגלו אליו. כדדרשנו:

הותמת שם דבורה מינקת רבקה ותקבר. מכאן שנו רבותינו אין מניחין את המטה ברחוב במועד מפני שמרגילין את ההספד, ולא של נשים לעולם מפני הכבוד, שנא' ותמת דבורה ותקבר, וכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם (במדבר כ א), סמוך למיתה קבורה:

וויקרא שמו אלון בכות. אחר בכות דא"ר שמואל בן נחמן שכן בלשון יון קורין לאחר אלון, ובלשון לע"ז אליין, שעד שהיה בוכה על דבורה, באתה לו שמועת אמו:

זירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמוך לאבל ברכת אבלים: