מדרש שכל טוב — מאמר תרכ״ו

בוימת ויאסף אל עמיו. מלמד שהנשים עם בפני עצמם הם, לכך כתיב עמיו, לשון רבים, הן אברהם וכל החסידים ראשי הדורות ונשמותיהן:

גזקן ושבע ימים. ה' שנים יותר מאביו:

דויקברו אותו עשו ויעקב בניו. חלק כבוד יעקב לעשו כדי להפיס דעתו:

הורבותינו דרשו וירא אלהים אל יעקב עוד. א"ר יוסי ב"ר חנינא עוד כבראשונה, ומה ראשונה ע"י מלאך, אף אחרונה על ידי מלאך, א"ר יודן עוד, עוד פעם אחרת אני מדבר עמך:

וגוי וקהל גוים. מה קהל עמים מקריבין באיסור במה, אף בניך מקריבין באיסור במה:

זויסעו מבית אל ויהי עוד כברת ארץ. א"ר אליעזר בן יעקב בשעה שהארץ חלולה ככברה והבר מצוי בתוכה. רבנן אמרי כבר הבר מצוי ועונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא:

חותקש בלדתה. שלש נשים נתקשו בשעת לידתן ומתו, רחל כמפורש בענין, אשת פנחס כמפורש בענין, מיכל בת שאול, כדכתיב ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה (ש"ב ו כג), הא לאחר מותה היה לה וולד, זש"ה [הששי] יתרעם לעגלה אשתו (דה"א ג ג), ולמה נקראת עגלה, א"ר יהושע שגעת כעגלה ומתה, מלמד שאין האשה נבדקת אלא בשעת הלידה, והיינו דתנן על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה, בחלה, ובהדלקת הנר, ואע"פ שלא נענשה רחל בכל אלה, מ"מ לפי שאמר יעקב עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה (בראשית לא לב), נענשה בכך ולא ניגבה דינה אלא בשעת הלידה, והיינו דאמרי איינשי נפל תורא חדדי לסכינא, ושאר בני אדם אין דינם נגבה אלא בשעת סכנה ובמקום סכנה, כגון גשר וקיר נטוי וספינה ודומיהן:

טכי גם זה לך בן. א"ר אבהו בן קוריא תאומה יתירה נולדה עם בנימין. וכן דרש ר' יהושע אין לך כל שבט ושבט שלא נולד תאומה עמו:

יויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו. שלשה מתין כשהן משיחין אלו הן:

יאחיה הדרוקן, וחולי מעיים:

יבירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמך לבר תבן, ולמה סמכן, כדי לבוררו מתוכו להתעסק בבר עד שיוכשר ללחם הפנים: