מדרש שכל טוב — מאמר תרכ״ח

באת עדה בת אלון החתי. עדה על שם עדה אשת למך, וכבר דרשנו שמה:

גואת אהליבמה. שהיתה עושה אוהלה במה טלואה ומזנה שמה:

דבת ענה בת צבעון [החוי]. למה דקדק כל כך, מלמד שניטפל עם הממזרים, שהרי צבעון בא על אמו והוליד את ענה, שנאמר ואלה בני צבעון איה וענה (בראשית לו כד), זש"ה כי אני חשפתי את עשו (ירמיה מט י), ר' סימון אומר קלפתי בצליו, כל כך למה, גליתי את מסתריו (שם שם), בשביל לגלות ממזרין שבו, ונחבה לא יוכל אע"פ שהוא נזכר בין בני יעקב לא יוכל להחביא פסלותו, שודד זרעו ואחיו ושכניו משלשלת היוחסין, ואיננו מתיחס עם בני יעקב, וכמה ממזרים העמיד, רב אמר שלשה, ר' לוי אמר ארבעה, א"ר בנימין הדין קרח דהכא ממזר הוא:

העדה בת אלון. היא בשמת בת אלון, שמתעדן כבושם:

ואהליבמה, היא יהודית שמתייחדת במה טלואה:

זענה. הוא בארי, פי' ר' טוביה כי עין ובאר דבר אחד הוא: