מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר תרל״ב

אויקח עשו את נשיו. לזימה, ואח"כ את בניו ואת בנותיו, לימד שהיו לו בנות ולא הוצרך להזכירן:
בואת כל נפשות ביתו. אלו בני בניו:
גואת מקנהו ואת כל בהמתו. כמשמעו:
דואת כל קנינו. אלו המטלטלין:
האשר רכש בארץ כנען. אלו עבדים ושפחות, וביעקב כתיב ויקם יעקב וישא את בניו (בראשית לא יז), תחלה, ואח"כ כתיב את נשיו, אבל בעשו כתיב להפך וזש"ה לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו (קהלת י ב):
ווילך אל ארץ. תרגם יונתן בן עוזיאל איטלטלי לארעא, ולא פירש כאן שם הארץ. ר' אליעזר אומר מפני שטר חוב, שהרי מכר בכורתו וחלקו בארץ שבא עניין של מטה ופירוש הר שעיר:
זמפני יעקב אחיו. ר' יהושע בן לוי אומר מפני הבושה, שראה את יעקב אחיו מעוטר בבנים הגונים ובנות הגונות וכל טוב. אבל דרך הפשט מדבר הדברים על אופניהם, כי פסוק הסמוך לו מודיע למה הלך: