מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר תרס״ה
אוימת בעל חנן בן עכבור וימלוך תחתיו הדר. נצטער המחבר שלא שמע על רשע זה מדרש של גנות שראוי להתלוצץ בע"כ ובעבודה, אלא זה הדר הדור היה במקומו יותר משאר בני אדם ובנה לו עיר נאה ושמה פעו. מלשון פועה הופיע:
בושם אשתו מטבאל. א"ר סימון שהיו מטיבין אותה אל בעלה:
גבת מטרד. בת שנטרדה מבעלה:
דבת מי זהב. בת צורף היתה שמתיך את הזהב לתוך הכור במים, זה דרך הפשט בשיטת התרגום, אבל רבותינו חלקו על מקרא זה, ר' לוי ור' סימון אמרו מטיבין אלהותן שהיו יושבי' מטיבין את עצמן לעבוד ע"ז. בת מטרד, שהיתה [מעמדת] טוריות לע"ז, וי"א שנטרד מן העולם מהר. ור' סימון אומר מהטבאל מטיבי נשים היו משהיו מטיבין אותה לבעלה טורדין אותה ממנו. בת מי זהב, סררין הוון מה דעתרן אמרון מהן דהבא מהן כספא: