מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר תשכ״ט
אויהי כמשלש חדשים. כלומר כמו שלש חדשים, ודומה לו כמבנה עיר (יחזקאל מ ב), כלומר בוני עיר. סומכוס אומר משום ר' מאיר מניין שאין העובר ניכר עד שלשה חדשים, שנא' ויהי כמשלש חדשים, ר' הונא בשם ר' יוסי לא שלשה חדשים שלמין, אלא רובו של ראשון, ואמצע כולו, ורובו של שלישי, ומאי כמשלש, כמו שלשה, ולא שלשה שלמין:
בויגד. חסר ו', שנאמר לו דרך רכילות:
גליהודה לאמר. מגיד אחר מגיד:
דזנתה תמר כלתך, וגם [הנה] הרה לזנונים. שהיא עצמה מטפחת על כריסה, ואומרת מלכים אני מעוברת, גואלים אני מעוברת:
הויאמר יהודה הוציאוה ותשרף. והלא אין מיתתן של בני נח בשריפה כלל, אלא אמר אפרים מקשאה תלמידו של ר' מאיר בשם ר' מאיר תמר בתו של מלכי צדק היתה, ומתורת הדעת דנה יהודה בשריפה, דכתיב ובת כהן (ויקרא כא ט), כלומר כל מי שאביו כהן, כי תחל לזנות [וגו'] באש תשרף (שם):