מדרש שכל טוב — מאמר פ׳

באדני. לשון חול הוא, כלומר אדון שלי, והכרת אותותיו שהנו"ן פתוחה ואינה נקמצת, כגון אימרי בני גבורי דברי ודומיהן:

גסורו נא אל בית עבדכם ולינו. אמר להם בבקשה מכם אפילו איני כדאי, עקמו עלי את הדרך, שלא תהיו נראין באין אצלי ובלבד שתבאו אל בית עבדכם:

דולינו. הלילה:

הורחצו רגליכם. אברהם הקדים רחיצה כדרך העולם לעוברי דרכים, אבל לוט הקדים לינה לרחיצה, כדי שיצאו בבקר מראה אבק ברגליהם, כדי שלא יאמרו אנשי סדום היכא לנו הלילה, אלא לומר עכשיו בבקר באו, והראי' ראו שהרי רחצו רגליהם עכשיו:

ווהשכמתם והלכתם לדרכיכם. לאחר רחיצה לא תתעכבו:

זויאמרו לא כי ברחוב נלין: