מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר תת״ה

א(ותבלענה) [ותבלען] השבלים הדקות. לשון כיסוי:
באת שבע השבלים הטובות ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי. דבר הנשמע לאוזן בשביל שהיו בעלי פה ופותחין פיהם לפני הכל, לכך נקראו חרטומי, ודומה לדבר בדברי רבותינו החרטות והצפורן, וחרטומים כנגד זרועיו, חתומה דסנדלא, פיו של עוף ושל כלי נקרא חרטות בלשון רבותינו: