מדרש שכל טוב — מאמר תתי״ז

בלשבע שני הרעב אשר (תהיינה) [תהיין] בארץ מצרים. שאין חריש וקציר:

גולא תכרת הארץ. כלומר שלא יכרתו יושביה ברעב כשאין מוצאין שבר: