מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר תתכ״ג
אויסר פרעה את טבעתו. המיוחדת לחותמו:
במעל ידו ויתן [אותה] על יד יוסף. כך דרך המלכים לעשות כשממנין את המשנה, וכן אתה מוצא באחשורוש המן ומרדכי. וילבש אותו בגדי שש. כלי פשתן המגוהצים בדים דקים:
גוישם רביד [הזהב] על צוארו. ר' יוסף אמר הפה שלא נשק בעבירה [ועל פיך ישק כל עמי. צואר שלא דבק בעבירה] ויתן רביד [הזהב] על צוארו, יד שלא משמש בעבירה ויתן אותה על יד יוסף, גוף שלא דבק בעבירה וילבש אותו בגדי שש, רגלים שלא פסעו לעבירה יפסעו בקרונין, פי' במרכבת המשנה, מחשבה שלא הרהרה לעבירה תקרא לפניו אברך, אב בחכמה ורך בשנים: