מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר תתמ״ד

אוירא יוסף את אחיו ויכרם. ממש:
בויתנכר עליהם. נעשה להם כנכרי שאין מכיר, ודומה לו למה (אתה) [זה את] מתנכרה (מ"א יד ו), נטל הגביע והי' מקשקש בו, ואמר להם כך אומר הגביע:
גוידבר אתם קשות. כמפורש בענין:
דויאמר אליהם מאין באתם. מאיזה מלכות נשלחתם כאן, ולמה באתם, ויאמרו מארץ כנען. באנו:
הלשבור אוכל. ולא על ענין אחר: