מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר תתע״ט
אאם ישך משלח את אחינו אתנו. הי' לו לומר שולח, הלמ"ד רפוי' שליחות על מנת לחזור, ומה ת"ל משלח הלמ"ד דגושה, שהי' שליחות על דעת שלא לחזור דרשו אנשי עיר הקודש שכך אמרו לו מוטב תהא נפש אחת בספק ולא כולנו בודאי:
בנרדה ונשברה. לשון ענוה:
גלך אוכל כלומר כל בני הבית נתלין בך ונקראין על שמך: