מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר תתצ״ג
אוייראו האנשים. מלא ב' יודי"ן. שהיא לשון יראה, ודומה לו, ויירא ויצר (בראשית לב ח), וייראו האנשים יראה גדולה את ה' (יונה א טז), והכרת אותותם, כי וייראו שהוא לשון יראה מלא ב' יודי"ן, או יו"ד אחת והיא נחטרת ומושכת קריאתה, וכל שהיא לשון ראייה אינה אלא ביו"ד אחת, ואינה נחטרת, ונבלעת קריאתה, וכן ויירא שהוא לשון יראה מלא יו"ד הטעם ברי"ש, וכל שהוא לשון ראייה אינה אלא ביו"ד אחת והטעם ביו"ד ונפתחת:
בויראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחותינו בתחילה. כלומר השב מעצמו שמא נפל לתוך הבר וכשמילא את האמתחת לא הבין בו:
גאנחנו מובאים לכך:
דלהתגולל עלינו. בגלגול דברי עקיפין:
הומעין זה יש לשון גלגול שבועה, ויסוד המלה גלגול ממש, אפס כי בלשון רבותינו קרוי גלגול, ובלשון מקרה קרוי גלל ודומה לו וגללו את האבן (בראשית כט ג), ולהתנפל עלינו. כלומר להפיל עצמו עלינו. ודומה לו ואתנפל לפני ה' (דברים ט יח), לשון נפילה ממש, ויש מפרשים לשון פלילים, כלומר ולהדין עלינו:
וולקחת אותנו. כלומר וליקח אותנו לעבדים:
זואת חמורינו. להיות שלו: