מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר תתקכ״ז
אויגש אליו. בתחלה היה עומד רחוק הימנו כשאמר מה נאמר לאדני, וכשראה שעומד עליו בדין ואמר חלילה לי מעשות זאת אלא האיש אשר נמצא הגביע לבדו הוא יהיה לי עבד, אמר מעתה אין לי אלא לפייסו שיעשה לפנים משורת הדין, לכך ניגש לפייסו, וכן דרך כל מבקשי רחמים לפני השליט לגשת אליו:
בויאמר בי אדני. ואע"פ שהמתרגמין הוציאו הדבר לשון בקשה, אינו אלא כמו שדרשנו בפרשת מקץ, וכן אנו דורשין כאן, בי הדבר תלוי, שהרי אני ערבתי אותו מאת אבי:
גידבר נא. בבקשה. עבדך דבר באזני אדני. שיכנסו דברי באזנך:
דואל יחר אפך בעבדיך. שאני נידון עמך, שאין דרך ירא שמים לעשות כך, שנאמר אם אמאס משפט עבדי ואמתי בריבם עמדי (איוב לא יג):
הכי כמוך כפרעה, שאת אב ומושל בכל הארץ כמותו, ולכך אני ירא שמא יחר אפך בי, אמר רב ירמיה ב"ר שמעיה היה נותן עששית של ברזל לתוך פיו, ומוציאה כאבק:
וכי כמוך כפרעה. מה פרעה גוזר ואינו מקיים, אף אתה גוזר ולא מקיימו: