מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםמדרש שכל טוב — מאמר תתקנ״א
אועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי (אלהים) [האלהים] זש"ה לב אדם יחשב דרכו וה' יכון צעדו (משלי טז ט). אמר להם יוסף שלש הגרמות גרמו לי לבא למצרים, כתונת פסים, וחלום של אלומות, וחלום של שמש והירח, ולפיכך אמר להם ג' שליחות, כי למחיה שלחני אלהים (פסוק ו), ולא אתם שלחתם אותי (פסוק ח), וישלחני אלהים (פסוק ז), ושלשתן הלמ"ד נירפית, שעתידין עצמותיו לחזור ולהקבר בשכם, מקום שנשתלח משם:
בכי האלהים. הוכיחם על חלומות שחלמו להם, כלומר לא מלבי בדיתים, אלא מדבר הקודש נהיו, והיינו דאמרי רבנן, לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ"ב שנה, שהרי יוסף בן י"ז שנה כשראה החלומות, ועד שהיה בן ל"ט שנה לא באו אחיו להשתחוות לו:
גוישימני לאב לפרעה. פטרון בסיליום:
דולאדון לכל ביתו שכל בני ביתו קורין אותי ריבון:
הומושל בכל ארץ מצרים. שאני גוזר והן עושין: