מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מדרש שכל טוב — מאמר תתקפ״א

אובני שמעון ימואל. הוא נמואל שבחומש הפקודים, כלומר ימול את לבבו ליראתו:
בוימין. מיומן למלחמה, כדכתיב כלי חמס מכרותיהם (בראשית מט ה):
גואהד. איני הוד:
דויכין. מוכן למלחמה:
הוצחר. מצהיר כצהרים, והוא זרח שבחומש הפקודים, והיינו זריחה והיינו צהירה, ודומה לו צהר תעשה לתבה (שם ו טז):
וושאול בן הכנענית. א"ר יוחנן זה זמרי בן סלוא, ולמה נקרא שמו שאול, שנשאל לע"ז, כדכתיב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן (במדבר כה ב):
זבן הכנענית. בנה של דינה, שנבעלה לשכם הכנעני: