ספרא — מאמר א׳

ב[ב] יכול טומאת מקדש וקדשיו – שהן בהכרת – חייב על כל אחת ואחת; שמיעת הקול וביטוי שפתים שאינם בהכרת – לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר "לאחת" – לחייב על כל אחת ואחת.‏

ג[ג] יכול על טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת; מנין על מקדש בפני עצמה ועל קדש בפני עצמה, אפילו בהעלם אחד? מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת" – לחייב על כל אחת ואחת.

ד[ד] יכול על כל טומאת מקדש וקדשיו לא יהא חייב אלא אחת; מנין על טומאת המקדש בפני עצמה ועל טומאת הקדש בפני עצמה, אפילו בהעלם אחד? מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת".

ה[ה] יכול על כל טומאת מקדש לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר "לאחת" – לחייב על כל אחת ואחת. כיצד? נטמא וידע, ונעלמה ממנו הטומאה, ונכנס למקדש, ויצא וידע (ונעלמה ממנו הטומאה ונכנס למקדש ויצא וידע) – מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת" – לחייב על כל אחת ואחת.

ו[ו] יכול על כל טומאת הקדש לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר "לאחת" – לחייב על כל אחת ואחת. כיצד? נטמא וידע, ונעלמה ממנו טומאה, ואכל את הקדש וידע (ונעלמה ממנו טומאה ואכל את הקדש וידע) – מנין שהוא חייב על כל אחת ואחת? תלמוד לומר "לאחת" – לחייב על כל אחת ואחת. שמיעת הקול

ז[ז] יכול על טומאת מקדש וקדשיו – שהן בהכרת – חייב על כל אחת ואחת; שמיעת הקול וביטוי שפתים שאינם בהכרת לא יהא חייב אלא אחת? תלמוד לומר "לאחת" – לחייב על כל אחת ואחת.