מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

ראב"ד על ספרא — מאמר ג׳

אמן התורים ולא כל התורים וכו' פי' מן התורים ולא כל התורים גדולים וכן מן בני היונה הקטנים ולא כל בני יונה הקטנים:
בפרט לתחלת הצהוב שבזה ושבזה שהוא פסול כלומר מתחלת הציהוב וכל הציהוב אעפ"י שהציהוב יש בו גדולות וקטנות. שכבר יצאו מכלל קטנות ולכלל גדולות לא באו:
געד שיזהיבו שמתחלה הם שחורים וכשיוצאים מכלל קטנות הם מצהיבים וכשנכנסין לגדלות הם מזהירים. ובגמ' דידן איכא מאן דאמר שהצהוב בריה הוא שיש בו קטנות וגדולות ואיכא מאן דאמר ספיקא הוא. וקרא למעוטי רובע ונרבע בעופות: