מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

ראב"ד על ספרא — מאמר ז׳

איכול יביא היחיד כיוצא בהם נדבה פי' שתי הלחם יביאו אותם בחול נדבה כעין אשר במנחות ת"ל אותם אין לי אלא אותם בלבד:
בואל המזבח לא יעלו אין לי אלא למזבח מנין לרבות את הכבש שאם העלה לכבש שאור או דבש שהוא בלא תעשה ת"ל ואל לא יעלו קא דריש:
גיכול לעבודה ושלא לעבודה פי' שאם העלה אותם לשם עצים יהא לוקה ת"ל לריח ניחוח.