מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

ראב"ד על ספרא — מאמר ג׳

איכול לא היתה קריאה אלא לדברות מנין אף לאמירות אף לצוויים. פירוש לאותם שנאמר בהם אמור אל בני ישראל. צו את בני ישראל:
בת"ל דבר וידבר לאמור לרבות את כולן. וידבר לאמור קא דריש דהוא קרא יתירה דבר לגופיה דהיינו לדברות לאמור לרבות האמירות והצוויין: