מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

ראב"ד על ספרא — מאמר ו׳

אשכן אם נתערבו חיים יקרבו פי' כדאמרינן לעיל זה יקריב לשם מי שהוא וזה יקריב לשם מי שהוא:
בומנין אפי' נתערבו באשם וכו' כיון שהזכיר אותם לכשרות הקדים את הקרוב לכשרות תחלה ולמעלה שהזכיר אותו לפסלות הזכיר את האשם באחרונה ובזבחים פ' כל הזבחים [פא:] נשנו בענין אחר. ואין ביניהם מחלוקת:
גשאלו ואלו מתן ארבע פי' שתים שהן ארבע:
דומנין אפי' נתערבו בבכור ומעשר ופסח. פי' שינתנו במתן ארבע כר' יהושע [שם פ. עי"ש] אעפ"י שאלו בזריקה ואלו בשפיכה ותניא בזבחים פ' בית שמאי [לז.] מנין לכל הנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא שנ' ודם זבחיך ישפך: