נסר שהוא נתון על פי תנור
שכסה פה התנור עם לוח עץ. דלוח כזה אפי' פשוטי כלי עץ לא מקרי. מדאין עליו צורת כלי [ככלים פ"ב מ"ט ורמב"ם פ"ה מכלים ה"א] ולפיכך חוצץ בפני הטומאה:
חדש
ר"ל שלא הוסק עדיין כל כך עד שיכול לאפות בו סופגנין. דתנור כזה ג"כ אמק"ט עדיין [ככלים פ"ה מ"א] ולפיכך הו"ל כאילו מונח הנסר על חתיכת טיט וחוצץ הנסר בין הטומאה להטהרה. ואילו היה התנור ישן. הרי כלי הוא. ונמצא שהנסר נתמך להיות אהל ע"י כלי. ואינו חוצץ [כרפ"ו]. וכולהו משניות דפרקן במשנה א' ב' ג' כולהו מיירי שהתנור עומד באויר:
ועודף מכל צדדיו בפותח טפח
שעי"ז הו"ל כל האויר שתחת הנסר כאהל. שתתפשט הטומאה שתחת א' מצדדי הבליטה. לכל האויר שתחת כל הבליטה סביב והנסר שע"ג האויר הו"ל ככל עליונו של אהל שחוצץ בין טומאה לטהרה שא' מהן למטה. וא' מהן למעלה מעליונו של אהל. ואילו לא היה הנסר בולט מכותל התנור רק פחות מטפח ממעל להטומאה. הרי אויר כזה לא מקרי אהל להביא הטומאה סביב. וגם לא היה עליונו של אהל כזה חוצץ בין הטומאה להטהרה. כשא' מהן למטה והשני למעלה. אלא הטומאה היה בוקע למעלה ולמטה כנגדו. וגם אם לא היה הנסר בולט רק מב' צדדים. טפח בכל צד. אף שבאותה צד שבולט טפח. חוצץ עליונו בין הטומאה להטהרה. עכ"פ אין הטומאה שתחת צד א' מתפשטת לטמא הטהרות שתחת צד בליטה הב'. ואפי' היה תנור ישן באמצע [כמבואר במשנה ג] וכ"ש הכא שהתנור חדש שאינו כלי מפסיק בין ב' האהלים שבב' צדדי התנור [ועי' בפרקן סי' מ"ד ודו"ק]:
טומאה תחתיו
בשום מקום תחת בליטת הנסר:
כלים שעל גביו
שממעל לנסר. אפי' כנגד הטומאה שתחת הנסר:
כלים שתחתיו טהורים
דמדיש תחת הנסר אויר טפח. הו"ל אהל. והנסר שאינו כלי חוצץ. מיהו כל מה שתחת הנסר. אפי' מה שתוך התנור נטמא דאף דהתנור אמק"ט אפ"ה מה שבתוכו הו"ל כמוגבל בטיט בתוך אהל המת. דהרי הנסר מאהיל על כל שתחתיו ואין הטיט שבאמצע חוצץ. [וק"ל מבית שחצצו בנסרים דבטומאה בבית כלים שבחצץ טהורים [כפט"ו מ"ד] וה"נ נהוי האי כותל טיט שבאמצע כנסרים דהתם ויחצוץ. ודוחק לומר דהכא דמוקף מכותלי טיט מכל הצדדים דמי טפי לאוכל שגבלו בטיט. ליתא. דוכי ס"ד התם בשעשה ד' מחיצות לחצץ סביב באמצע חלול הבית שלא יצילו על שבתוכן. וא"כ מ"ש כותלי טיט מכותלי עץ. וגם בכמה גובה המחיצה לא מחלקינן הכא והתם. וכ"כ אין לחלק ולומר דהתם שאני שכבר היה המעזיבה בנוי. ואח"כ עשה הכותל תחתיו שפיר חוצץ. משא"כ הכא שמתחלה עשה כותל התנור. ואח"כ הניח הנסר על ב' החללים. דהיינו חלול שבתוך התנור וחלול שבצדו. בכה"ג אינו חוצץ ג"כ ליתא. דאדרבה הכי אורחא לעשות תחלה מחיצות ואח"כ המכסה שע"ג. כדאמרינן בכה"ג [ביצה ל"ב סע"ב] דמה"ט מדורתא ביו"ט מלמעלה למטה שרי ממטה למעלה אסור. אלא נ"ל דהתם שאני שהעמיד הנסרים לשם מחיצה להכי חצצו שפיר. משא"כ הכא כותל התנור לא לשם מחיצה עבידא רק להדביק בם הפת עשאן ולא שמן מחיצה. [אב"י ול"מ נ"ל דשאני חצץ דהבית הוא אהל בפ"ע בלי חצץ משא"כ כאן דאהל שסביב התנור נעשה ע"י דופני התנור בעצמם]. כך נ"ל לתרץ דברי מור"ם שהביא רתוי"ט הכא]:
ובישן
שכבר הוסק התנור כראוי והו"ל כלי:
טמא
גם התנור עצמו נטמא. וכן כל מה שבתוכו וכל מה שלמטה ושלמעלה כנגד כל הנסר הכל טמא. בין שהטומאה למעלה או למטה מהנסר. דהאהל שנעשה תחת הנסר. נתמך ע"י הישן שהוא כלי והו"ל אהל לטמא רק כל שתחתיו. אבל לא לחצוץ בין הטומאה לטהרה כשא' מהן למעלה והשני מלמטה [כפ"ו מ"א]. והתנור עצמו וכל שבתוכו ג"כ נטמא. דאע"ג שהתנור אמק"ט מגבו. אפ"ה מדהתפשטה הטומאה תחת כל הנסר. הו"ל כאילו עומד התנור באהל המת. דאע"ג שמכוסה שם בנסר אינו ניצל [כרתוי"ט פ"ד מ"א ד"ה טמא] ורק במודבק פיה במעזיבה או בדפנות אהלים מצלת [כספ"ה]. ונסר מטולטל לא מחשב דפנות אהלים. ולא דמי לקורה [שם]. מיהו אם היה הנסר מודבק בהתנור בצמ"פ ודאי היה ניצל הוא וכל מה שבתוכו וכדמסיק בסרידה בסיפא. אבל בתנור חדש. שאינו כלי. אפי' נדבק בו הנסר בצמ"פ. לא ניצל תוכו. מדהו"ל כצמ"פ על פה גומא שעשה בגוש טיט [ועי' תוספתא פי"ג]. והא דמטמאינן להתנור הישן וכל מה שבתוכו זהו דוקא בשבולט הנסר לכל צד טפח סביב מכותלי התנור. דמדיש מקום להתפשטות הטומאה סביב להתנור חשבינן להתנור כליתא ומתפשטת הטומאה לפ"ז תחת כל הנסר. אפי' נגד פי התנור [כרתוי"ט ד"ה טמא]. אבל כשאין הנסר בולט טפח סביב לכל התנור. אז רק הטומאה או אהל הטומאה בוקע למעלה ולמטה כנגדו. ואינה מתפשטת לצדדים. ולפיכך בין שהתנור חדש או ישן ניצל הוא וכל מה שבתוכו [ולרב"א שנביא דבריו לקמו סי' כ"ג ע"כ הכא רק בישן הסתום בצמ"פ ניצל. דאל"כ אפילו רק בולט טפח מצד א' ולא משאר צדדים תחת כולו טמא]:
ר' יוחנן בן נורי מטהר
דס"ל דאף דתנור מק"ט מגזירת הכתוב. אפ"ה מדמחובר בקרקע. ותו דמפולש מב' צדדים [עי' כלים פ"ב מ"ג] לפיכך לא מחשב כלי. והרי לענין שיחוץ דבר בין טומאה לטהרה לאו בקבלת טומאה של הכלי שחוצץ תליא. דנימא דכל המק"ט אינו חוצץ. רק בשם כלי תליא. דהרי כלי גללים וכדומה שאמק"ט. ואפ"ה מדהן כלים אינן חוצצין. ולפיכך נסר שנתמך אפי' מתנור ישן. אף דמק"ט מתוכו. עכ"פ מדאינו כלי ולא נתמך הנסר ע"י כלי. שפיר חוצץ הנסר בין מטה למעלה. וגם התנור ומה שבתוכו ניצל דלא הצריכה התורה צמ"פ רק בכלי. אבל תנור שאינו כלי. בכסוי בעלמא סגי ליה:
נתון על פי שני תנורים
נ"ל דר"ל ואם הנסר מונח על ב' תנורים הנ"ל. דהיינו שא' חדש וא' ישן [וכן מפורש בתוספתא רפי"ג דמכילתין ודלא כהר"ב] ומיירי נמי כלעיל שהיה הנסר בולט טפח סביב לב' התנורים. דאל"כ אפילו היה הנסר נתון על הישן לבד. היה תוכו טהור [וכלעיל סי' ח']:
טומאה ביניהם
נ"ל דר"ל אפי' מונח הטומאה תחת הנסר בהרווח טפח שבין ב' התנורים. והרי שם נתמך הנסר גם מהתנור החדש וכ"ש כשמונחת הטומאה תחת המקום שבנסר שבולט סביב להישן. דהרי החלק ההוא נתמך רק על הישן לבד ואינו חוצץ. מיהו כשהטומאה מונחת תחת המקום שבנסר שבולט סביב להחדש עכ"פ נמשכה הטומאה משם לתחת החלק שנתמך גם מהישן. והרי שם אינו חוצץ:
הם טמאים
ר"ל כל מה שבתוך ב' התנורים. אפי' מה שבתוך החדש. וכן כל מה שלמעלה ולמטה נגד כל הנסר הכל טמא כאילו נתמך הנסר רק מהישן לבד. דבכה"ג נעשה הנסר אהל לטמא כל שתחתיו ולא לחצוץ. והישן עצמו פשיטא דטמא כמו ברישא דכיון דהתפשטה הטומאה תחת כל הנסר הו"ל כתנור פתוח שעומד באהל המת. אבל התנור החדש עצמו פשיטא דטהור. דהרי אמק"ט כלל [והן טמאין דקאמר תנא ר"ל תוכן. ואשכחן דכותה לעיל [פי"א מ"ח] דקאמר החדות טהור. דר"ל תוכו]. וכ"ש כשהיו ב' התנורים שניהן ישנים שהדין כך. אלא דזה כבר מרישא שמעינן לה. דמ"ש נתמך מב' ישנים או מא' ישן הרי בין כך או כך. הרי נתמך מכלי ואינו חוצץ [ערמב"ם פי"ב מטו"מ ה"ג והראב"ד שם]:
ר' יוחנן בן נורי מטהר
לטעמי' אזל דלא מחשב לישן כלי. ונ"ל דנקט רישא לרבותא דריב"נ. דאע"ג דהנסר נתמך רק ע"י דבר המק"ט. אפ"ה ס"ל דחוצץ. וקמ"ל סיפא לרבותא דרבנן. דאע"ג דנתמך הנסר גם ע"י דבר שאמק"ט. והרי בשבת שנים שעשו מלאכה ביחד. לא מחשב כאילו נעשת מכל א' [כשבת צב"ב ועי' זבים פ"ד מ"ד ומ"ז ודו"ק] אפ"ה הכא חשבינן כאילו הנסר נתמך כולו מהישן [ועי' בהרא"ש שהניח בצ"ע מה קמ"ל סיפא]: