[פתיחה לתפארת ישראל פרק ג מדות אמר המפרש, כדי להבין דברי משנה א' היטיב, ראינו להקדים כי כך מעשה המזבח. מביא דפוס מרובע עשוי מד' קרשים, שיהיה אורך ורוחב הדפוס ל"ב על ל"ב אמה, של ו' ו' טפחים, וגובה דפנות הדפוס ה' טפחים. ומעמיד הדפוס במקום שרוצה לבנות המזבח. ומביא עוד ב' קורות, שאורך כל קורה ל"א אמה [וטפח], ורחבן ועביין ה' ה' טפחים, ומחבר אלו ב' הקורות יחד במקצוע, כמין ד', ומניחן כך בתוך הדפוס הנ"ל במקטע מזרחית דרומית, כדי שכשישפוך אח"כ סיד הממוחה לתוך הדפוס, כלקמן, יעכבו ב' הקורות הללו שלא יבא הסיד הממוחה במקומן. וזה כדי שלא יהא במקום הקורות יסוד וכתמונה א כאן כזה*.
ואח"כ מניח תוך הדפוס הנ"ל אבנים גדולות וקטנות שלימות וחלקות [כך כתב הרמב"ם בפ"ב הט"ז מבחירה וש"ס זבחים דנ"ד א'. אבל תוס' חולין (די"ח) כתבו שלא לקח רק אבנים קטנות וחלקות] בלי שום פגימה בהן כחגירת צפורן. ואח"כ ממחה יחד סיד. וזפת. וקוניא [הוא עופרת מהותך שעושין ממנו גלאזור על כלי חרס [רש"י זבחים דנ"ד]. ובלתי ספק, היו יודעין להפליא במלאכתן באופן שנשכח מדורינו האחרון. איך יתערבו ב' מינין אלו יחד להתקשות יחד כאבן. והרי כשיושם עופרת מהותך לתוך סיד (ועופרת) [וזפת] הלחים, מיד יתקשה העופרת ויקפה לבד לגולם א', ולא יתערב עם המימיים הלחים. ותו איך לא חששו שכשיניחו אח"כ אש על המזבח. יותכו תלקי העופרת והזפת, ויתהווה המזבת פגום. אולם סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם איך יערבו ג' מינין הנ"ל באופן שלא יהיו שם חששות שאמרנו. ואפשר נמי שהיה בנס שלא יותך העופרת המעורב. והרי בל"ז כ' בשלטי גבורים (פכ"ז) שהיה נס גדול במזבח החיצון יותר במזבח הזהב. דעל מזבח החיצון היו ג' מערכות גדולות ועצומות, ואש תמיד תוקד עליו, והכהנים גורפין עליהן במגרפות וצנורות יומם ולילה, ואיך לא יפגמו האבנים עי"ז ויפסלו. אלא שהיה בנס, ה"נ שלא יותך העופרת נס היה. ומה"ט לא חשיב להו בכלל ניסי דבראי שנעשו בביהמ"ק (כיומא דכ"א א'). מדהוו ניסי דקביעי תמיד, וכדמשני התם על קו' אחריתא יע"ש]. ומערבין ג' מינין אלו יחד יפה יפה, ושופכן על האבנים שבתוך הדפוס, עד שיתמלא הדפוס. וכשנתיבשו היטב, מסיר הדפוס עם הקורות הנ"ל שהניח במקצוע. ונמצא שנשאר בנוי כולו מקשה א' שארכו בצפון ובמערב ל"ב ל"ב אמה, ואורך מזרח ודרום רק ל' [אמה וב' טפחים] ל' אמה [וב' טפחים], וגובה כל הבניין ה' טפחים. כנראה בתמונה ב כזה*.
אח"כ חוזר ומעמיד על בניין התחתון הזה דפוס שני, שארכו ורחבו ל' אמה וב' טפחים, וגובהו ה' אמות, וכל האמות של דפוס זה בת ו' ו' טפחים, ומעמידו באופן שיהיה בניין התחתון הנ"ל בולט ברחבו בכל צד מערב וצפון ה' טפחים בכל רוח. וזאת הבליטה נקרא יסוד. וממלא גם דפוס זה באבנים, סיד, וזפת, וקוניא כמעשה היסוד. וכשנתיבש, מסיר גם זה הדפוס ונמצא בנוי על בניין התחתון הנ"ל שוב מקשה א', שארכו ורחבו ל' אמה וב' טפחים על ל' אמה וב' טפחים. אח"כ חוזר ומביא דפוס שלישי שארכו ורחבו כ"ח אמה וד' טפחים בכל צד, וגבהו ג' אמות, וכל האמות של דפוס זה ג"כ היו בת ו' ו' טפחים, ומעמיד הדפוס הזה על הבניין האמצעי הנ"ל, באופן שיהיה הבניין האמצעי הנ"ל שוב בולט מתחת הדפוס הג', ה' טפחים ברוחב סביב הדפוס לכל רוח, וזאת הבליטה נקראת סובב לפי שהוא סובב ומקיף המזבח מד' רוחות. משא"כ יסוד. וממלא גם דפוס זה באבנים וכו' כמעשה היסוד וסובב. וכשנתיבש מסיר הדפוס, ונמצא שוב בנוי על ידו מקשה א' באורך ורוחב כ"ח אמה וד' טפחים בכל צד. והמזבח עולה ג' אמות והבניין העליון הזה נקרא מזבח. אח"כ מביא ד' דפוסין, שארכן ורחבן ו' טפחים על ו' טפחים, וגבהן ה' טפחים. ומעמיד בכל זוית מזבח בקצת רחוק מהזוית [ודו"ק] דפוס א' מהד' דפוסין, ומעמיד באמצע כל דפוס קורה קטנה מרובעת, אשר גבהה ה' טפחים, ומשים תוך כל דפוס מד' דפוסין הנ"ל, סביב להעץ המרובע שעומד באמצע כל אחד מהן, אבנים וסיד וכו' כמעשה גוף המזבח. וכשנתיבשו, מסיר גם אלו הדפוסים, ונמצא שיהיה על גגו של מזבח, בכל זוית בולט מרובע של ו' על ו' טפחים וגבהו ה' טפחים והוא חלול באמצע. ואותן ד' הבליטות שבד' זוית המזבח על גגו, נקראים קרנות המזבח. נמצא שגבהו של כל המזבח עם גובה הקרנות, י' אמות. וחוזר ובונה בצד דרום של מזבח כמין גשר משופע, אטום מתחתיו מאבנים וסיד וכו' כמעשה המזבח, ואורך הגשר ההוא ל"ב אמה ורחבו ט"ז אמה. ובונהו באמצע צד דרום של גגו של המזבח. כדי שיהיה המזבח בולט למזרח ולמערב של הגשר ח' אמות לכל רוח, וזאת הגשר נקראת כבש. עוד ראינו להקדים שכל האמות האמורות בפרקן אצל בניין המזבח, היו של ו' ו' טפחים, ככל אמות הבנין של ביהמ"ק. רק אמות של גובה היסוד וגובה הקרנות, וכניסת היסוד וכניסת הסובב, כל אלה לא היו רק אמות של ה' ה' טפחים, [ועיין פ"ז דכלים ובמנחות דנ"ז]. ועתה אחר שהקדמנו כל זה נבוא לבאר דברי המשנה בס"ד דבר דבר על אופניו:]
עלה אמה וכנס אמה זה היסוד
שעל בניין התחתון הנ"ל בנוי באמצעו מרובע אחר שארכו ורחבו רק ל' על ל' אמה. ועי"ז הי' הבניין התחתון הנ"ל בולט מתחת ברחבו, אמה אחת בכל המשך צד מערב, ואמה אחת ברחבו בכל המשך צד צפון, והבליטה הזאת שגבוה אמה ורחבה אמה נקראת יסוד. והיינו דקאמר, עלה אמה וכנס אמה, זהו יסוד:
נמצא שלשים על שלשים
ר"ל נמצא שגגו של בניין השני הזה הי' באורך ורוחב ל' על ל' אמה:
עלה חמש וכנס אמה זה הסובב
שבנין השני הזה היה גבוה ה' אמות, ועליו חזרו ובנו מרובע שלישי שארכו ורחבו כ"ח על כ"ח אמה, והעמידו המרובע השלישי הזה באמצע ריבוע השני, באופן שיהי' הריבוע השני שוב בולט אמה אחת בכל סביביו, והבליטה הזאת של רבוע השני נקרא סובב. והיינו דקאמר, עלה חמש וכנס אמה זהו סובב. ובאמה העליונה שבגובה הסובב למעלה מחוט הסקרא היו מצויירים פרחים וציצים בולטים מהקיר סביב, ובתחתיתו הי' חוט הסקרא מקיף, כדי להבדיל בין דמים תחתונים לעליונים [כך מסיק הש"ס זבחים ס"ב א', ועיי' רש"י שם. ותמהני שהשמיטו הרמב"ם, והרי קיי"ל כרבי מחברו. ותו הרי בתר הכי תניא כוותי' דרבי. וצ"ע]:
נמצא עשרים ושמנה על עשרים ושמנה
ר"ל נמצא שגגו של מזבח כ"ח על כ"ח אמה:
מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה
ר"ל על גגו של מרובע השלישי הוא המזבח, עושה בכל זוית בניין מרובע חלול ופתוח למעלה, שיפלו ויבלעו לתוך חללו טיפי דם חטאת שניתנין על הקרן [רש"י זבחים נ"ד ב' ועיין בחומר בהקודש פ"ה סי' ד'], והם נקראין קרנות המזבח. גובה כל קרן חוץ מן ארכו ורחבו, ה' ה' טפחים:
נמצא עשרים ושש על עשרים ושש
ר"ל נמצא נשאר רוחב שטח המזבח למעלה לפנים מהקרנות מקום מרובע של כ"ו על כ"ו אמה [מלבד הד' טפחים לכל צד דלא דין בהן התנא מדאינן אמה. ולראב"ד הי' ג"כ כל קרן רחוק מהשפה לכל צד ב' טפחים]:
מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה
דחוזרין ומניחין מקרנות ולפנים, אמה א' סביב בגג המזבח לצורך הילוך רגלי הכהנים, והיו ב' אמות אלו שבין הקרנות ושל הילוך הכהנים משוקעים קצת שלא יחליקו הכהנים ויפלו מהשפה. [ונ"ל דגם בסובב הי' מה"ט שפתו גבוה קצת סביב] ועי"ז היה שפה גבוה קצת לגגו של מזבח סביב. דהיינו, הרוחב אמה שבין קרן לקרן סביב והרוחב אמה סביב שמיוחד להלוך רגלי הכהנים סביב למזבח, רוחב ב' אמות הללו היו משוקעים קצת בגג המזבח, ועי"ז הי' כעין מעקה סביב לגג המזבח, כדי שלא יחליקו הכהנים משם ויפלו [כש"ס זבחים ס"ב א'. וגם זה נשמט ברמב"ם, וצ"ע]:
מקום מערכה
ר"ל נמצא שאחר שהניחו אמה סביב בגגו של המזבח להלוך רגלי הכהנים, נשאר המרובע שלפנים, כ"ד על כ"ד אמה לצורך המערכה [מלבד הד' טפחים באורך, וד' טפחים ברוחב, כלעיל. ולראב"ד (פ"ב מבחירה) לא היו מעמידין הקרנות על הזויות ממש, רק העמידום רחוקים ב' טפחים משפת המזבח לכל צד. ולפ"ז נשאר באמת כ"ד אמה על כ"ד אמות למקום המערכה]:
אמר רבי יוסי מתחלה
בימי שלמה:
לא היה
שטח היסוד:
כונס ועולה במדה זו
דיסוד עולה אמה ובולט ה' טפחים סביב לסובב. וסובב עולה ה' אמות, ובולט סביב למזבח ה' טפחים לכל צד. והמזבח עולה ג' אמות, ובראש המזבח היה אמה אחת לכל קרן וקרן בזוית. ושוב אמה אחת סביב להלוך הכהנים, עד שנמצא וכו':
וארבע אמות מן המערב כמין גמא
כך נקרא אות שלישית של אלפא בעטא יונית ותמונתה כזה Γ. כן הוסיפו ד' אמות בכל המשך צד דרום של מזבח, וד' אמות בכל המשך צד מערב של מזבח. וטעמם היה משום דבמקדש ראשון, הבור הוא השיתין ששתתו לתוכו הנסכים שמנסכין על גבי המזבח בקרן דרומית מערבית, היה כרוי חוץ למזבח, למטה ברצפה סמוך לאותו קרן, ולא עשו הבור תחת המזבח ממש, ולא היו נקבים במזבח לנסך בהן, מדכתיב מזבח אדמה, משמע שיהי' המזבח אטום כאדמה, שלא יהא בו נקב חלול. ומשמע ג"כ שיהיה מחובר בקרקע אטום, שלא יהיה חלול תחת המזבח. להכי עשו הבור בצד המזבח. וכשנסכו הנסכים על המזבח ממש, היו שותתין מהמזבח לרצפה, ומהרצפה לבור שבצדו שנקרא שיתין. אולם כשעלו בני הגולה, כבר נתגלה להם ע"י יחזקאל הנביא שאינו נכון שירדו הנסכין לצד המזבח, רק שכמו שהקרבנות מתעכלין במקום המזבח, כמו כן הנסכין צריך שיזובו למקום המזבח ולא לצדו. ולפי שהשיתין נברא להנסכים שירדו לכם, א"כ לפי דעת הנביא צריך שיהיה השיתין תחת גג המזבח, והנסכים יהיו שותתין ויורדין דרך נקב שבגג לתוך השיתין תחת המזבח. ומה שחשבו בתחלה דמה שכתוב בתורה מזבח אדמה, היינו שיהא אטום כאדמה בלי חלול בעביו, נתגלה להם השתא שאינו כן, רק ר"ל מזבח אדמה, שיהא מחובר באדמה, לאפוקי שלא יבנוהו באויר ע"ג כיפין [געוועלב בל"א], אבל רשאי להיות נקב חלול בעביו. גם מה שחשבו בתחלה דמ"ש מזבח אדמה היינו שלא יהא חלול תחתיו, וא"כ אי אפשר שיהיה חלל השיתין תחת גג המזבח, נתגלה להו השתא דדוקא שיהיה מחילה תחת כל המזבח אסור, משום דאז לא יהיה המזבח נבנה כלל באדמה רק על החלל שמתחתיו. אבל רשאי להיות חלל השיתין תחת גג המזבח, דהרי רוב המזבח סביב השיתין יהי' בנוי על מקום אטום. ולכן הסכימו בני הגולה לעשות השיתין תחת המזבח, ולא בצדו כבתחלה [כך נ"ל כוונת המסקנא (זבחים ס"ב א'). ולתוס' שם משו"ה מותר שיהיה השיתין תחת גג המזבח משום דהוה צורך המזבח, ולא הוה מה"ט כשאר מחילה. ואע"ג דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה [כמגילה ד"ב ב']. וגם בל"ז אין פונין בדברי נביא במצות התורה אלא כלשאר יחיד (כרמב"ם הקדמה לסדר זרעים) דלא בשמים היא (כב"מ נ"ט ב'). נ"ל דבניין בהמ"ק שאני דרק ע"פ נביא דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל]. אולם משום שלא היו יכולין להעתיק השיתין או המזבח ממקומן שבתחלה, דהשיתין היה מחילה שנבראת מששת ימי בראשית להנסכים שיזובו לשם. [כסוכה מ"ט א', ועיי' רש"י סוכה נ"ג א' ד"ה בשעה שכרה וכו']. וגם המזבח לא יכלו להעתיקו ממקומו, כי הוא המקום שמעפרו נברא אדה"ר, ושם הקריב הוא קרבן, וקין והבל ונח שם הקריבו, גם באותו מקום נעקד יצחק [כרמב"ם פ"ב מבחירה]. ולכן לאשר מדת ארכו ורחבו וקומתו של מזבח אינן מעכבין, ורק קרנות וכבש, יסוד וריבוע מעכבין [כזבחים שם], להכי הרחיבו מקום המזבח ד' אמות לדרום ממעל לשיתין, וד' אמות למערב, כדי שישאר הריבוע כדינו. וגם השאירו בשעת הבניין מיד, ב' נקבים שיורדין מגג המזבח לשיתין, לשפוך הנסכים לתוכן, שיהי' שותתין הנסכים ררך אותן הנקבים לשיתין. אבל לא עשו הנקבים במרצע אחר שנבנה, כדי שלא לפגום האבנים, דאז יפסול המזבח עי"ז, רק מיד בשעת הבניין, הניחו במקום הנקבים קנה ארוך במקום הנקב, וכשנתייבש הסיד והעופרת הוציאום, ונשארים הנקבים הנ"ל:
שנאמר
התנא נותן טעם היכן כתיב שיהיה המזבח למעלה כ"ד על כ"ד אמה. שנאמר וכו':
והאריאל
לפע"ד כך נקרא גג המזבח על שם אש המערכה שעל גביו, שהיה כתמונת ארי גדול של אש [כיומא דכ"א ב']. ואל לשון חוזק וגודל הוא, כמו הררי אל, וה"נ היה תמונת הארי זה גדול וחזק, שהיה בהיר כחמה, ואוכל לחים כיבשים, כמבואר שם [ועי' ספ"ד שגם ההיכל נקרא אריאל]:
מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח
דהיינו כ"ד על כ"ד אמה:
וחוט של סיקרא חוגרו באמצע
קו אדום היה עשוי סביב במזבח באמצע גבהו, דהיינו ו' טפחים למטה מגג הסובב, שבאותן ו' טפחים היה כיור וציור פרחים וציצים, והיינו כרכוב של נוי שבמזבח [כזבחים ס"ב א'], ותחת וסמוך להו' טפחים של ציור זה היה הקו האדום שזכרנו, והקו הזה היה רחב קצת, ומתפשט למעלה ולמטה מסוף טפח הו', מדאי אפשר לצמצם:
להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים
דעולת העוף וחטאת בהמה דמן ניתן במזבח למעלה מהחוט. וחטאת העוף וכל שאר הקרבנות בהמה דמן נזרק למטה מהחוט [וסימנך העוף עולה למעלה]:
ואוכל בדרום אמה אחת
שהיסוד שבמערב מושך והולך לדרום אמה אחת, יותר להלן מהסובב:
ובמזרח אמה אחת
שגם יסוד שבצפון נמשך והולך לצד מזרח, אמה אחת יותר מהסובב [ועי' לעיל רפ"ג בתמונת המזבח]: