בבית אבטינס
הוא הלשכה שעושין בה הקטורת. ובכותל דרום של עזרה היה, על שער המים [ועי' מ"ש פ"א דמדות סי' ב']:
ובבית המוקד
שמהן היו בכותל צפון של עזרה. בית הניצוץ היה למערב מבית המוקד, רחוק להלן מהמזבח יותר מבית המוקד, דאינן רגילין שם כל כך הכהנים כבבית המוקד שהיה שם מדורה גדולה, שיתחממו שם הכהנים תמיד מדהולכים יחפים על הרצפה, ומלובשים רק בכתונת דק. ולהכי נקרא בית המוקד. אבל משום שכל עץ שמעלה להב מרובה, אין אש שלו מתקיים הרבה, להכי היו מבעירין ג"כ אש בבית הנצוץ שבצדי, מעצים שמתקיימין נצוצין שלהן זמן מרובה, שבאם תכבה אש במערכה שבמזבח החיצון, ימהרו להביא אש משם. ומדלא היה שם מדורה גדולה, להכי נקרא בית הנצוץ:
בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות
בית אבטינס היה לשכה בצד מערב ממעל לשער המים. ובית הנצוץ היה כעין אכסדרא לפנים משער הניצוץ לצד העזרה, שנכנסין מהשער לתוכו. ואלו ב' הלשכות היו עליות שאינן מקורין, ושם שומרין:
והרובים
כהנים רכים בשנים דתרגום ילד רביא:
שומרים שם
ר"ל מפני שהעליות הללו לא היה תקרה על גבן, [כך מ"כ. ונ"ל ראיה דמה"ט קאמר גבי בית המוקד מלת כיפה. לומר שזה לבד היה מקורה] לפיכך שומרים שם רק הכהנים הרכים בשנים, שלא הגיעו לכלל עבודה, דהיינו שפחותים משנות העשרים. [ותמוהין לפע"ד דברי המפרש הנ"ל שכתב שהיו השומרים פחותין משנת י"ג. אבל ק"ל דהאיך סומכין על שמירת קטנים, ושאינן בני מצוה, חיובא לדרדקי (פסחים קט"ז א'). ומכ"ש למ"ש רבינו עובדיה במסכת שקלים (פ"ה מ"א דגם כהן שישן על משמרתו לוקה בפקיע, ק' האיך יענשו לקטן על אונס שינה שהיא טבע לו. ועי' רמל"מ סוף בית הבחירה] אבל הכהנים שהם בני עבודה, לא הטריחו עליהן לשמור בחדרים שאינן מקורים, רק שומרים בבית המוקד המקורה ומחומם מהאש אשר שם תמיד, כדי שיזדרזו ביום לעבודה:
בית המוקד כיפה
געוועלב, ר"ל גגו עגול היה:
ובית גדול היה מוקף רובדים של אבן
שורות של אבנים כעין אצטבאות בולטות משפולי החומה מבפנים לתוך בית המוקד, ועל גבה שוב שורה אחרת יוצאת מהכותל, קצרה משורה שתחתיה. וכן שורה ע"ג שורה עד למעלה, כעין מדריגות סביב. ולמעלה היו ישנים זקני הבית אב של אותו היום, וכדמסיק:
וזקני בית אב ישנים שם
כ"ד משמרות היו, ובכל שבוע בא משמר אחר לעבוד עבודה במקדש. וכל משמר היה מתחלק לשש בתי אבות, שבכל יום עובד בית אב אחר. ובשבת עובדים כל השש בתי אבות ביחד. וקאמר הכא, דשרים הממונים על הבית אב, מפני כבודן היו ישנים על האצטבאות למעלה. ורק בחצי הרווח של בית המוקד שהיה בנוי בחול, שם ישנים כולם:
ומפתחות העזרה בידם
ברשותן שלא היה אדם רשאי ליטלן בלי רשותן, אבל מקום המפתחות למטה היה [כסוף פ"א דמדות]:
ופרחי כהונה
הכהנים שפורחת בהן היערות עדיין. ור"ל שעדיין אינן זקנים. א"נ להכי נקראים פרחי כהונה, דמדאינן עדיין זקנים, כהנים זריזין הן ונראין בהלוכן ועסקן בעבודתן כפורחים, וכלקמן רפ"ב דקאמר והם רצו ובאו:
איש כסתו בארץ
שכשהלכו לישן פרשו כסות עצמן על הרצפה ושוכבים עליה [ולתוס' ע"ז (דס"ה א'), כסתן גרסינן, ור"ל מלשון כרים וכסתות. וכך כתב הר"ב פ"א דמדות מ"ח]. וכן נ"ל, דהרי לקמן קאמר ומתכסין בכסות עצמן, [והכא קאמר איש כסתו בארץ]. ואע"ג דשם היו שומרים. נ"ל דלא היו הכל נעורין כל הלילה, רק א' או ב' היו נעורין, והשאר ישנים, ומתחלפין משעה לשעה וכמו שכתבנו לעיל סי' א'. ובזה מתורצים כמה קושיות שהקשה רבינו באר שבע. אחר כתבי זה מצאתי שגם פסקי תוס' ריש תמיד כתבו קצת כדברי]:
אלא פושטין ומקפלין
כמו ומכפילין:
ומניחים אותן תחת ראשיהן
דאף דמשום כלאים שבאבנט ליכא למיחש, דהרי לראב"ד [ה"ח מכלי מקדש פי"ב] אפילו ללבשו שרי אפילו שלא בשעת עבודה. ואפילו לרמב"ם [שם] דאסור ללבשו שלא בשעת עבודה, עכ"פ מותר היה להציעו תחתיו מדהיה כלאים קשה, והרי כל כלאים שהוא קשה מותר להציעו תחתיו כשאין בשרו נוגע בו [כי"ד ש"א ס"ב]. (ודברי הר"ב כאן במחכ"ת הם נגד מסקנת הש"ס הכא, ויומא (דס"ט א'). רק דאפ"ה היה אסור לשום בגדי כהונה תחת ראשו ממש, מדנהנה מבגדי קודש, דדוקא ביום שרי ללבשן אפילו שלא בשעת עבודה, מדאי אפשר לפשטן ולחזור ללבשן כל פעם שעובד, דעת ב"ד מתנה עליהן להקדישן בתנאי זה [וכקידושין דנ"ד א'], אבל בלילה דליכא שנות עבודה בשעת שינה, אף דמעילה ליכא [כרש"י שם], עכ"פ אסור ליהנות מהן, רק הא דקאמר תחת ראשיהן. ר"ל למטה מכנגד ראשיהן, כדי שיהיו מזומנים לפניו כשיקץ [וביותר נאות לשון למטה דנקט הש"ס, בהישנים על האצטבאות, שהיו אותן שישנים באצטבא שלמעלה מניחים אותן באצטבא שלמטה כנגד ראשיהם]:
ומתכסין בכסות עצמן
בכסות חול שלהן:
אירע קרי לאחד מהן יוצא והולך לו במסיבה
הוא גשר שיורד למערה שפתוחה לבית המוקד:
ההולכת תחת הבירה
ר"ל תחת המקדש. דבעל קרי אסור לכנס לעזרה. אבל במחילה היה מותר לילך, שהמחילות הפתוחות לחול לא נתקדשו, [כפסחים דפ"ו א']:
והנרות דולקין מכאן ומכאן
במחילה. ובשבת הדליקום מע"ש:
ומדורה היתה שם
בבית הטבילה, שיתחמם בה קודם ואחר שטבל:
ובית כסא של כבוד
נ"ל משום דתנן בפ"ה דמקואות דכל זקן וכולה שראה קרי ולא הטיל מים קודם טבילה, כשמטיל מים אחר שטבל, צריך טבילה אחרת, מדיוצא עם המי רגלים שיורי קרי. להכי כל זקן מהכהנים שראה קרי היה צריך להשתין קודם שיטבול. ומדאין מי רגלים כלין רק בישיבה [כברכות ד"מ ע"א], להכי צריך היה נמי לפנות א"ע קודם שיטבול. [אב"י ול"מ נ"ל מזה ראיה לרמ"א י"ד [קצ"ח ס"ג], דכל טובלת צריכה לבדוק עצמה בגדולים וקטנים קודם טבילה. שלא תהיה צריכה לעצור א"ע ולא יהא ראוי אז לביאת מים]:
וזה היה כבודו
ר"ל להכי נקרא בית הכסא של כבוד, דכשמצאו וכו':
יודע שיש שם אדם
ואינו נכנס לשם.
ירד וטבל
דאע"ג דאכתי לילה הוא, והרי כל חייבי טבילות טבילתן ביום, חוץ מנדה ויולדת שטבילתן בלילה [כפסחים ד"צ ע"ב]. היינו בטמאים שצריכין ספירה, כגון טמא מת, וזב, ומצורע שכולן צריכים ספירת ז' ימים לטהרתן. וכמו כן זבה קטנה שצריכה עכ"פ ספירת יום נגד יום, [עי' ביבקש דעת סי' ע"ב] דבהנך אמרינן מקצת יום אחרון של טהרתן הו"ל ככולו. ורשאה מה"ט לטבול ביום אחרון של ספירת טהרתה, וא"צ להמתין עד הערב. ולהכי סד"א דמה"ט תהיה נמי רשאה לטבול בלילה שקודם יום האחרון לספירת טהרתה, דהרי בכל דוכתא היום הולך אחר הלילה שלפניו. להכי קתני טבילתן ביום, ר"ל משהאיר יום אחרון של ספירת טהרתה, ולא בליל שלפניו. וה"ט מדכתיב וספרה לה שבעת ימים, ולא לילות, לאשמעינן דמקצת ספירה שבלילה לא מחשב ליום שלם, אבל מקצת ספירה של יום ממש, מחשב כיום שלם, וא"צ להמתין מלטבול עד הערב. משא"כ נדה ויולדת לא אמרינן גבה ספירתה מקצת יום ככולו ותהיה רשאה לטבול משהאיר יום ז' שלה, דמדכתיב ז' ימים תהיה בנדתה, כל ז' היא טמאה, וכשטובלת קודם ששלמו, הרי זו כטובל ושרץ בידו ויולדת אתקש לנדה [כפסחים ד"צ ע"ב], הלכך טובלות בליל ח' או אח"כ אפילו ביום מדאורייתא. אבל כל הטמא טומאת מגע נבילה או שרץ, או טמא קרי כי הכא וכדומה, שא"צ ספירת ימים לטהרתן, מיד כשפורשין מהטומאה רשאין לטבול. [אב"י מיהו כל זה בנדה דאורייתא שגם ימי ראייתה נחשבין לה לז' ימי טומאתה. אבל נדות שלנו דסופרות ז' נקיים, הו"ל ביום שבעה שלה מקצת יום ככולה כבזבה, ואפ"ה אינה טובלת ביום מדרבנן משום סרך בתה [כי"ד קצ"ז ס"ג]. והיקל הב"ח במקום אונס גדול, כגון שאינה יכולה לטבול ביום ח' כלל, וגם ביום ז' רק ביום, רשאה לטבול ביום הז' רק שלא תבוא אצל בעלה עד הערב].
עלה ונסתפג
נתקנח המים שעל בשרו. [ונ"ל דלא דמי להא דתנינן כה"ג (יומא פ"ג מ"ד) עלה ונסתפג דהתם קמ"ל הכי כדי שלא ילחלח בגדי כהונה כשילבשן קודם שיסתפג. אבל הכא שלובש בגדי חול. קמ"ל שיסתפג, מדהוא טבול יום ומים שעליו כשעולה מהטבילה הם שלישי לטומאה כרמב"ם [פ"י מאהט"ו ה"ג] ושמא יטפטף מהמים על דבר קודש כשיחזור אצל אחיו הכהנים לבית המוקד, להכי מסתפג]:
בא וישב לו אצל אחיו הכהנים
שבבית המוקד:
עד שהשערים נפתחים
נ"ל שלא היו פותחין שום שער, עד בששומעין שנפתח שער הגדול [כלקמן פ"ג מ"ז], אז פותחין כל השערים:
יוצא והולך לו
מדהוא טבול יום עד שתשקע החמה, והרי טבול יום אכור בעזרה. ואע"ג שגם אחר טבילתו יושב בבית המוקד, ואפילו בהחצי שהיה בנוי בחול, עכ"פ מחנה לויה היה, והרי טבול יום אסור במחנה לויה [כיבמות ד"ז]. י"ל דמחנה לויה רק מדרבנן אסור לטבול יום, דיהושפט גזר כן, וכיון דנטמא בפנים והשערים סגורים, הקילו גביה. [ועי' תוס' יבמות שם. ולתוס' חולין (ד"ב ב' ד"ה שמא יגע). וכ"כ לר"ב (כלים פ"א מ"ח), דוקא בעזרת נשים, שמורגל לכניסה ויציאה החמירו שלא יכנס שם טבול יום. אבל בשאר דוכתי רשאי כל טבול יום לכנס עד סמוך למחנה שכינה. א"כ ע"כ צ"ל, להכי כשהשער נפתח יוצא והולך, דמאחר שאסור עכ"פ לעבוד, יצא שלא יחשידוהו שמתעצל מלעבוד, (כפסחים דפ"ב א')]: