משפטי עוזיאל — חלק ג, אורח חיים מהד' תניינא 3

במי שנולד באדר שנה פשוטה ומלאו לו י"ג שנה בשנה מעוברת

גאור ליום ט"ו בשבט תש"ג.

דלכבוד ידידי וחביבי דגמיר וסביר מוקיר ודחיל רבנן בנש"ק כש"ת אברהם חיים הלוי יצ"ו.

השאלתו הנכבדה היא דבר בעתו, והנני ממהר לענות בקצרה ואומר:

ודין זה שנוי במחלוקת הפוסקים, דמהר"ם מינץ פסק: מי שנולד באדר שנה פשוטה ומלאו לו י"ג שנה בשנה מעוברת, אינו נעשה בר מצוה אלא באדר שני. וטעמא דידיה הוא שאדר ראשון הוא חודש העבור ואדר שני הוא חודש השנים עשר שבכל שנה, וראיה לזה שאין קורין את המגילה ולא מקיימים משלוח מנות ומתנות לאביונים שבפורים אלא באדר שני, ואם קראו את המגילה באדר ראשון ונתעברה השנה, קורין אותה באדר שני, אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים (מגילה ו:)

זאולם מהר"ש הלוי חולק ע"ז וסובר דמי שנולד באדר של שנה פשוטה, נעשה בר מצוה באדר ראשון של שנת י"ג שלו, והיינו דלענין שני בגרות משנשלמו י"ג שנה, נעשה בוגר ומביא שתי שערות, ואין זה דומה למצות שתלויות בחודש אדר כגון מקרא מגילה וכדומה, דהתם החודש גורם, ולענין בר מצוה הזמן הוא שגורם.

חובאמת שתי הסברות שקולות, ויש פנים לכאן ולכאן, ואין אנו יכולים להכריע בזה, דמצד אחד יש לומר: מוטב להקדים את חובת בר מצוה בחודש אדר ראשון ולא לאחרה עד אדר השני, הואיל ובהקדמתה יש בזה משום זריזים מקדימים למצות, אולם לאידך גיסא יש מקום לאחר משום שאם אתה מקדים אותה ויצרפו אותו לקדושה וקדיש, הרי יש כאן עבירה שכל דבר שבקדושה אינו אלא בעשרה גדולים.

טאבל הפר"ח הכריע להלכה כדברי מהר"מ מינץ, ממ"ש בירושלמי: אדר הראשון תוספת אדר שני תוספת מה ביניהון, נולד בחמשה עשר באדר בשנה שאינה מעוברת ונכנס לשנה שהיא מעוברת, אין תימר אדר ראשון תוספת שנה ארוכה היא, אין תימר אדר השני תוספת, אין לו אלא עד חמשה עשר באדר ראשון (ירושלמי מגילה פ"א ה' ה'), ואסיקנא דאדר ראשון תוספת.

יוכן מוכח בגמ' דילן ר"ה י"ט: ותוס' ד"ה אדר הסמוך לניסן, ונדרים ס"ג, בסוגיא דגמ' ופירושי הר"ן (פר"ח או"ח סי' נה ס"ק י') וראיותיו מכריעות להלכה ולמעשה לע"ד.

יאהלכך מי שנולד בשנה פשוטה והגיע לשנת י"ג בשנה מעוברת, אינו נעשה בר מצוה אלא באדר שני ובו מקיימים חגיגת היום. והנלענ"ד כתבתי.