מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

נודע ביהודה מהדורא תנינא — אורח חיים 141

אבע"ה פראג א' ה' טבת תקנא"ל:
בתשובה
גלכבוד אהובי האלוף התורני. זית שופכני. הרבני מוה יוזל נר"ו:
דמה ששאל אם האבל יברך שהחיינו על נרות חנוכה. הנה הטורי זהב בסימן תרע"א ס"ק ח' כתב שאבל המתפלל בחנוכה יברך אחר על הנרות משום שהחיינו ומביא זה בשם תשובת רמ"א. ולא מצאתי זה בתשובת הרמ"א ומצאתיו בתשובת מהר"ם מינץ סי' מ"ג. אבל פשוט דהיינו בצבור אבל האבל בביתו מברך שהחיינו. ועיין במג"א סימן תקנ"א ס"ק מ"ב שכתב שלא מצינו שאבל אסור לברך שהחיינו. ולכן פשוט הוא דכוונת הט"ז היינו בצבור. ולרוב הטרדה אקצר. דברי הד"ש:
הסליקו להו דיני אורח חיים