אגרא דכלה — ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, ביאורי תרגום יונתן 15
א"בתר "פתגמיא "האילין "מן "דאתכנשו וכו'. בא לפרש "אחר "הדברים "האלה (בראשית טו א), משמע דהוא שייכות לענין של מעלה:
אוקטלו ארבעה מלכין ואהדר תשע משריין. פירש זאת דדייק "הדברים, דהוה ליה למימר "דברים. על כן פירש כדי לדייק ה' ד' הנאמר בתחילת תיבת ה"ד דהוא תשע, ונחלק לה' וד' לדייק ארבע מלכים בפני עצמם, "והתשע מחנות הם מהתשע מלכים, שכל אחד היה לו מחנה כנ"ל, וכעת אין בידי לפרש יותר:
אדילמא איתקבלת "אגר וכו'. זה למד מתשובת הבורא "שכרך הרבה מאוד:
אאו דילמא ייזלון אחיהון. וכל זה נלמד מתשובת הבורא אנכי "מגן לך, וכדפירש פירושו לקמן:
א"ובזימנא "תניינא וכו' ויתחל בי "שום "שמיא. זה נלמד מתיבת "אנכי (בראשית טו א), ולא קאמר הנני מגן לך, רק שנאמר (בראשית טו ד) והנה דבר הויה וכו'. אנכי. ר"ל שנקרא הויה, זה מגן לך שלא תירא שיתחלל השם ח"ו, רק אהיה תמיד עמך:
ב"סגין "ברכתא "יהבית "לי "וסגין "אית "קדמך "למיתן. דרש תיבת ("תתן) (בראשית טו ב), דמשמש עבר ועתיד כנודע:
ודלא אטח לקמיה במילין. ר"ל חשב ליה לזכות מה שלא הטיח דברים ולומר רבש"ע למה אתה משהה את שמחתי, תן לי בנים תיכף, רק האמין בהשם (בראשית טו ו) הדורש טובת ברואיו, ובודאי טובה היא לו שימתין במתנתו:
יבומתמן עתידין למיסק עמא דבית ישראל. דרש תיבת "עליו (בראשית טו יב), ר"ל אחר נפילת מלכות הרשעה יפול המלוכה עליו, דהיינו על ישראל בניו:
יגחלף דלא הימנת. ר"ל דסיבת גלות מצרים היה על חטא שאמר במה אדע (בראשית טו ח), ודייק כן מלשון הנבואה שנאמרה לו "ידוע "תדע (בראשית טו יג), שהוא על נואמו במה "אדע, וכן יסד הפייטן במוסף ר"ה (יום א' ד"ה אמץ) ועל נואמו במה אדע, נידון בידוע תדע:
יד"במאתן "וחמשין "מחן. אפשר דין, מדלא אמר אדין אותם, ואמר דן (בראשית טו יד). להורות ד' פעמים ן' הוא ר', והדגש שבו מוסיף עוד אחר, כי כיון שיש בד' דגוש הרי היא ה', והוי ה' פעמים ן' שהוא ר"ן, נ"ל:
טובשלום (בראשית טו טו) תנוח נפשך. דעל הגוף לא שייך לומר "בשלום, רק הנפש תנוח בשלום, וזה שאומרים למת לך בשלום כדאמרינן בגמרא (ברכות ס"ד ע"א), והמ"י:
טזודרא רביעאה "דבנך. כי היכי דלא נטעה שדור רביעי (בראשית טו טז) ממנו קאמר, כי באמת לא באו לארץ רק דור רביעי מיורדי מצרים כפירוש רש"י:
יזוחומטא הות. איני יודע השורש. אפשר דרש "עלטה (בראשית טו יז), מלשון "וילט פניו (מלכים א' יט יג), שפירושו כיסוי ועיקוף, כמו החומט שמתעטף ומתכסה במלבושו ואינו נראה ממנו כלום, כן נתכסה כל מראית העולם ממנו. ובירושלמי קבלת הות. פירושו "חשך גהינם, כדרשת חז"ל (ב"ר פמ"ד כ"א) שהראה לו גהינם שהוא תנור עשן, ועל כן בירר לו המלכיות שינצלו מגהינם. וז"ש בפסוק שלאחריו ביומא וכו' דלא למידן בי בנוי:
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים