מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםאור נערב — חלק א 2
אועוד בזה בענין זה
בבפרשת בהעלותך זה לשונו,
ג"רבי שמעון אמר
דווי ליה לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטא דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטן ובשבחא יתיר מכלהו.
האי לאחזאה מלה דעלמא, אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר, אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מינייהו אורייתא,
ואלא כל מילין דאורייתא כהאי גוונא.
זתא חזי
חעלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתתקלו, ישראל לתתא מלאכי עילאי לעילא, מלאכי עילאי כתיב בהו עושה מלאכיו רוחות.
טבשעתא דנחתין לתתא מתלבשין בלבושא דהאי עלמא,
יואי לאו מתלבשי בלבושי כגוונא דהאי עלמא, לא יכלין למיקם בהאי עלמא, ולא סביל לון עלמא.
יאואי במלאכי כך אורייתא די ברא להון וברא עלמין כלהו וכלהו קיימין בגינה,
יבכיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבשא היא בלבושא דהאי עלמא, לא יכיל עלמא למסבל.
יגוע״ד האי ספורא דאורייתא לבושא דאורייתא איהו,
ידמאן דחשיב דהוא לבושא דאורייתא איהו ממש ולא מלה אחרא תפח רוחיה, ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי,
טובגינו כך אמר דוד, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך מה דתחות לבושא דא דאורייתא:
טזתא חזי,
יזאית לבושא דאתחזי לכלא,
יחואינון טפשין כד חזו לבר נש דאתחזי לון שפירא, לא מסתכלן יתיר,
יטחשיבו דההוא לבושא גופא,
כחשיבותא דגוף נשמתא.
כאכהאי גוונא אורייתא, אית לה גופא,
כבומלין דאורייתא דא אקרון גופי תורה,
כגהאי גופא מתלבשא בלבושא דאינון ספורין דהאי עלמא,
כדטפשי דעלמא לא מסתכלין אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא וכו׳. אינון דידעין יתיר, לא מסתכלי בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות האי לבושא.
כהחכימין דאינון עבדוי דמלכא עלאה, אנון דקיימו בטורא דסיני, לא מסתכלין אלא בנשמתא,
כודאיהו עקרא דכלא אורייתא ממש,
כזולעלמא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דאורייתא:
כחתא חזי,
כטהכא נמי לעילא
לאית לבושא וגופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא.
לאשמיא וחיליהון אנון לבושא,
לבכנסת ישראל דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהו תפארת ישראל, ועל דא איהו גופא לנשמתא נשמתא דאמרן, דא ת״ת ישראל דאיהי אורייתא ממש,
לגונשמתא לנשמתא דא איהו עתיקא קדישא,
לדוכלא אחיד דא בדא.
להויי לאינון חייבא דעלמא, דאמרין דהא אורייתא לא איהו אלא ספור בעלמא,
לוואנון מסתכלין בלבושא דא ולא יתיר
לזזכאין אנון צדיקייא דאנון מסתכלין באורייתא כדקא יאות.
לחחמרא לא יתיב אלא בקנקן,
לטכך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא,
מבגיני כך אורייתא לא באעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא,
מאועל דא כל אלין מילין וכל אילין ספורין לבושא אנון", עכ״ל:
מבוהנה במאמר הזה הוסיף לנו לקח בבטול דעת הכת הזאת וכיוצא בהם, השוללים הנסתר מתורתנו הקדושה. ונפקא לן מיניה בעקר כי עוד על הסוד הזה הנסתר יש פנימי לפנימי, וזה נעלם עתה מעיני היודעים, ונזכה אליו בעולם הזה כל ישראל לעתיד.
מגועתה אחי הודיעני מי שלא הסתכל בנשמתא איך יסתכל לעתיד בנשמתא דנשמתא, וימצא גרוע לעתיד. ואל תשיבני ממי שלא זכה אליה, כי יש חלוק גדול בין מי שהכחישה למי שאינו מכחישה אלא שלא ראה מאור מימיו, ויש על שניהם תוספת מי שנתעסק בה.
מדוה׳ הוא אלהים חיים ומלך עולם, דן את הדין ומזכה את הזכאי ומחייב את החייב, ונותן לאיש כדרכו, ואין לנו להכחיש דברי חז״ל במדרש משלי, ששואלים לאדם צפית במרכבה, צפית בשעור קומה שלו וכו׳, והעתק לשונו הנה יכבד עלינו הענין. ועוד באר הענין הזה הרשב״י ע״ה בזהר בפרשה הנ״ל דף קמ״ט ע״ש: