מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםאור נערב — חלק א 5
אויותר מזה הנדרש בפרק הקודם, הפליא לדבר בספר הזהר פרשת קדושים וזו לשונו,
ב"ולפני עור לא תתן מכשול,
גבמאן דלא מטי להוראה ואורי קאמרן,
דכמה דתנינן
הדכתיב כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה,
ווהאי אעבר משום לפני עור לא תתן מכשול
זבגין דכשיל ליה לחבריה לעלמא דאתי.
חדתנינן
טמאן דאזיל באורח מישר באורייתא, ומאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות, אית ליה חולקא בעלמא דאתי,
ידההוא מלה דנפק מפומיה אזלא ושטא בעלמא וסלקא לעילא
יאוכמה עילאין קדישין מתחברין בההיא מלה וסלקא בארח מישר, ואתעטר בעטרא קדישא
יבואסתחי בנהרא דעלמא דאתי דנגיד ונפיק מעדן
יגואתקבל ביה ואשתאיב בגויה
ידואתנטע סחרניה דההוא נהר אילנא עילאה,
טווכדין נגיד ונפיק נהורא עילאה, ואתעטר ביה בההוא בר נש כל יומא כמה דאתערנא.
טזומאן דלעי באורייתא ולא ידע לאשתדלא בה בארח מישר, ההוא מלה סלקא וסאטי ארחין, ולית מאן דאתחבר ביה,
יזכלא דחיין ליה לבר, ואזיל ושאט בעלמא, ואזיל ושאט ולא אשכח אתר, מאן גרים ליה האי, ההוא דסאטי ליה מארח מישר,
יחהדא הוא דכתיב ולפני עור לא תתן מכשול,
יטבגין כך ויראת מאלהיך אני ה׳.
כומאן דתאובתיה למילעי באורייתא ולא אשכח מאן דאוליף ליה,
כאוהוא ברחימותא דאורייתא לעי בה, ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע,
כבכל מלה ומלה סלקא,
כגוקב״ה חדי בההיא מלה, וקביל לה ונטע לה סחרניה דההוא נחלא,
כדואתעבדו מאלין מלין אלנין רברבין ואקרון ערבי נחל,
כההדא הוא דכתיב באהבתה תשגה תמיד.
כוודוד מלכא אמר
כזהורני ה׳ דרך חקיך
כחזכאין אינון דידעין ארחוי דאורייתא, ומשתדלי בה בארח מישר,
כטדאינון נטעין אילנין דחיין לעילא דכלהו אסוותא,
לובגיני כך כתיב תורת אמת היתה בפיהו,
לאוכי אית תורה דלאו איהו אמת,
לבאין
לגכגוונא דאמרן,
לדדאורי מאן דלא ידע, ולאו איהו קשוט, והאי דאוליף מנה אוליף מלה דלאו איהי אמת,
להובגי״כ תורת אמת היתה בפיהו.
לוועם כל דא, מבעי ליה לבר נש למילף מילי דאורייתא מכל בר נש אפילו ממאן דלא ידע, בגין דעל דא יתער באורייתא וייתי למילף ממאן דידע,
לזולבתר ישתכח דאזיל בה באורייתא בארח קשוט
לחתא חזי ישתדל למילף בר נש לעלמין באורייתא ובפקודוי, אפילו דלא עביד לשמה, דמתוך שלא לשמה בא לשמה", עכ״ל:
לטוהנה מתוך המאמר הזה מבואר כי עם היות נזק הטעות מרובה, עם כל זה היינו דווקא למי שלא הגיע להוראה ומורה, אבל לענין למידת עצמו אינו נמשך מן הטעות נזק כלל, אדרבא יש לו שכר אלא שאין שכרו מרובה כשכר העומד על אמתת הדברים. ויש בהם חלוק מה שבין אילן סרק לשאר אילנות העושין פירות, והענין הוא, כי הקדושה מתרבה ועושה פירות, ואור הנשפע על ידי התורה האמיתית, ר״ל היודע הסודות ושונה בהם לעולם וכן שאר חלקי התורה, אין ספק שישפיע שפע שיהיה אותו השפע והאור הנברא עומד לעולם ועושה פירות לו ולדורות, כענין דכתיב (שמות לד ז׳), "נצר חסד לאלפים" פירוש שומר החסד לאלף דור, כענין זכות אבות וכיוצא. ועצם המצוה שהוא האור ההוא העיקר שמור לו לעולם הבא, והוא יושב ונהנה שם.
ממה שאין כן אילן סרק שאינו עושה פירות, והטעם, כי הקליפה אינה עושה פירות, וכן זה שלומד בטעות ושגיאה הנה מזה חוייב לנטות הלמוד ההוא אחר החצונים, ואינו עושה פירות כחיצונים ממש. וכן הם סביב הנחל, כי הנחל הוא היסוד מקום הרזים, כי או״ר ר״ז אקרי והכי סליק, והיינו אור הנגנז לצדיקים, והיינו סוד ה׳ ליריאיו ובריתו, והיינו יסוד סוד יה. והכלל, כי סבב הנחל הזה שהיא קליפה דקה, שעליה נאמר "ונגה לו סביב", והיינו ערלה שאינה נכרתת אלא היא בפריעה כמבואר, והוא סיוע וגדר וכסות אל האילן העושה פירות, ולכן ערבי נחל הם סביב לנחל ושם נהנים. וכן אלו הטועים כיוצא בזה הם עושים אילנות שם, וקב״ה חדי בהו שסוף סוף תועלת ונוי אל הנחל היות בו ערבים כזה והם נאגדים בלולב.
מאועתה מי יתן ונזכה אל היות לנו חלק גם בערבים ההם כי הכל נוי הלולב, ולכן נאמר "באהבתה תשגה תמיד" כדפירשנו, וערבה מעכבת בלולב ודאי,
מבולפי שסביב הנחל הזה ערבים אלו אי אפשר לעמוד על מוח האגוז אם לא יכנס דרך הקליפה. והיינו ודרך חיים תוכחות מוסר, אותם התוכחות שהם קליפי האגוז הם דרך החיים בהכרח הגמור, ומאלה נזכה אל אילני הפירות, ואי אפשר שלא נשיג באחד מהם:
מגוגם מתוך המאמר הזה מתבאר, כי גם אם לא ימצא האדם מי שילמד לו כראוי שלא מפני זה ימנע עצמו מעסק התורה, שסוף סוף שכר למוד בידו ובזה יזכה אל האמת, שלא כדעת שאר הכתות שזכרנו פרק ג׳ וכדפירשנו שם: