מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםבעל שם טוב על התורה — בראשית 133
אקבלנו מרבותינו היות שם האדם הוא שורש נשמתו באותיות על שמו, וכן תמיד ראוי לו ליחד יחוד שמו, כי יש בו ניצוץ מזה השם אשר הוא חי בו, כי אם לא היה לו מצד זה חיותו, לא היה אפשר לחיות רגע אחת, ואמרו ז"ל בשם אדונינו הבעל שם טוב מופת על זה ונדבר במקום אחר:
(בית ישראל פ' נח).