מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםהקדמה לספר הזוהר — חלק ט׳
ט. והנך מוצא שברוחניות פועל שינוי הצורה כמו הגרזן המפריד בין הגשמיים, וכן שיעור ההרחקה הוא כפי שיעור הפכיות הצורה. ומכאן תשכיל, כיון שנטבע בנשמות הרצון לקבל הנאתו כנ"ל, אשר הוכחנו בעליל שצורה זו אינה נמצאת כלל בהבורא ית', כי ח"ו ממי יקבל – הרי שינוי צורה הזה שהשיגו הנשמות, פועל להפרידם מעצמותו ית' כדמיון הגרזן החוצב האבן מן ההר. באופן שע"י שינוי הצורה הזה יצאו הנשמות מכלל בורא ונבדלו הימנו להיות נבראים. אמנם כל מה שמשיגות הנשמות מאורו ית', הרי הוא נמשך יש מיש מעצמותו ית'.
אם כן נמצא, שמבחינת אורו ית' שמקבלות תוך הכלי שבהן, שהוא הרצון לקבל, אין הפרש כלל ביניהן לעצמותו ית', שהרי הוא מקובל להן יש מיש ישר מעצמותו ית'. וכל ההפרש שבין הנשמות לעצמותו ית' אינו יותר אלא במה שהנשמות הן חלק מעצמותו ית', דהיינו ששיעור האור שקבלו תוך הכלי שהוא הרצון לקבל כבר הוא חלק נבדל מאלקי, בהיותו נשוא תוך שינוי הצורה של הרצון לקבל, ששינוי צורה זה עשה אותו לחלק, שעל ידו יצאו מבחי' 'כל' ונעשו לבחינת 'חלק'. הרי שאין ביניהם אלא שזה 'כל' וזה 'חלק', כאבן הנחצבת מההר. והתבונן היטב, כי אי אפשר להאריך יותר במקום גבוה כזה.