ליקוטי מוהר"ן, קל״ח

אלְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי (תהילים כ״ז:ח׳)

אפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: בִּשְׁלִיחוּתְךָ:

אכִּי עִקַּר הָאֱלֹקוּת – בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם עג): צוּר לְבָבִי, כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל בסימן מט)

אוּמִי שֶׁהוּא בַּר לֵבָב (שם כד), בִּבְחִינַת (שם קט): וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי, יוּכַל לֵידַע עֲתִידוֹת, עַל־יְדֵי מַה שֶּׁהַלֵּב אוֹמֵר לוֹ, שֶׁהוּא דִּבְרֵי ה' מַמָּשׁ.

אוְזֶהוּ: לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי;

אלְךָ – בִּשְׁלִיחוּתְךָ כַּנַּ"ל. כִּי מַה שֶּׁהַלֵּב אוֹמֵר, הֵם דִּבְרֵי ה' מַמָּשׁ כַּנַּ"ל, וְהָבֵן:

ליקוטי מוהר"ן — חלק קל״ח