מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרוניםליקוטי תפילות — חלק א 126
א[עַל־פִּי תּוֹרָה קפ"ו - מַה שֶּׁמְּסַפְּרִין מוֹפְתִים מֵהַצַּדִּיקִים]
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנוּ לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים בֶּאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת.
בעָזְרֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁאֶזְכֶּה לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁכָּל דִּבְרֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם אֵינוֹ פָּשׁוּט וְיֵשׁ בָּהֶם רָזִין וְסוֹדוֹת גְּדוֹלִים, וְהֵם מְלֵאִים מוֹפְתִים, כִּי נֶעְלָם בְּדִבְרֵיהֶם חִדּוּשִׁים וַעֲתִידוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת,
געַד אֲשֶׁר אֶזְכֶּה לִרְאוֹת גְּבוּרוֹת יְהֹוָה וְנִפְלְאוֹתָיו עַל־יְדֵי דִבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, לִרְאוֹת שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ כָּל יָמֵינוּ, הַכֹּל הָיָה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת וָצֶדֶק, בְּחָכְמָה נִפְלָאָה נוֹרָאָה וְנִשְׂגָּבָה
דשֶׁהָיוּ מְרַמְּזִים לָנוּ כָּל זֶה בְּדִבְרֵיהֶם וְשִׂיחָתָם שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּיהֶם אוֹ מִפִּי אֲחֵרִים בִּשְׁמָם אוֹ מִפִּי סִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים.
המָלֵא רַחֲמִים, זַכֵּנוּ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה הַזֹּאת וּלְדַעַת וָשֵׂכֶל הַזֶּה, עַד שֶׁאֶמְצָא בְּדִבְרֵיהֶם לְמַפְרֵעַ כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ.
ווְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת מְקֹרָב וְדָבוּק תָּמִיד בְּצַדִּיקֵי אֱמֶת וְאַנְשֵׁיהֶם הַנֶּאֱמָנִים, וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם הַיְשָׁרִים וְהַתְּמִימִים, וּלְהַאֲמִין בָּהֶם בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וְלִהְיוֹת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב כָּל יְמֵי חַיַּי.
זוּתְמַהֵר וְתָחִישׁ לְגָאֳלֵינוּ וְתָבִיא לָנוּ אֶת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וִיקֻיַּם מְהֵרָה מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי.
חבָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ. וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כָּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן: