מי השלוח — חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת ברכות 2

אראש דברך אמת, היינו החותם של ד"ת הם אותיות אמת, התורה מתחלת באות א' אנכי ה' אלקיך, ומשניות באות מ"ם מאימתי, וגמרא באות ת' תנא היכי קאי דקתני מאימתי.

אאמר מר משעה שהכהנים נכנסין וכו' ורמינהו משעה שהעני וכו' משעה שקידש היום וכו' משעה שבני אדם נכנסים להסב. האי תנא אקרא קאי לפרש בשכבך ובקומך וקאמר מאימתי קורין את שמע בערבית. היינו כי קריאת שמע הוא הכרת אור אהבה רבה של הש"י, ואם כן מאימתי קורין את שמע בערבית היינו האיך נמצא בערבית גילוי אורו יתברך, ומפרש שהרי מצינו שהכהנים מצפים לזמן הזה וזוכים בעת ההוא יותר ממה שזכו עם אור השמש, א"כ בהכרח נמצא בזמן ההוא גילוי אור אהבה רבה לכל נפש מישראל וא"כ שייך בזמן הזה ק"ש, ומביא הגמ' איך כל אחד מצא עוד קדושה על זמן הזה, שעה שבני אדם נכנסין להסב היינו בפסח נמצא בזמן ההוא קדושה יתירה, ובערבי שבתות קידוש היום.

במאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. ובשחרית משיכיר בין תכלת ללבן, היינו ביום בעת שהבינה מפורשת בלב האדם אז הסימן הוא בהכרה, ובלילה שהבינה מתקטן בלב האדם אז הסימן הוא בכהנים הוא צאת הככבים, היינו בדבר הנראה לעינים, והוא חכמה.

גבגמ' תנא היכא קאי דקתני מאימתי ומשני תנא אקרא קאי. היינו שלא נפרד חיבר משניות של רבי בשום פירוד והפרש מתורה שבכתב, רק כמו שהגמ' למדו התנאים והאמוראים את המשניות ורצו לעמוד על דעת המשניות ופירשו אותם, כן חיבר המשנה היה על תורה שבכתב, בעת שלמד הפסוק בשכבך ובקומך אז פי' תיכף זמן קריאת שמע, וכן סידר כל המשניות.