מי השלוח — חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת ברכות 10

אלמה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו אף אתה אמור לו כלום יש בן וכו'. כלום יש עבד שמורד ברבו, היינו האיך יעלה על דעת האדם להאמין כי גוג יקום למרוד נגד הבורא במלחמה, אשר כל כחו וחיותו הוא ממנו ית', ואפילו הכח להלחם צריך לקבל מאתו ית', ע"ז התשובה כלום יש בן שמורד באביו, היינו האיך עלה על דעת אבשלום למלוך ולהרוג את אביו אשר כל שייכות המלוכה אליו אף לפי דעתו, אינו רק מפני שהוא בן דוד המלך אשר ניתנה לו המלוכה לברית מלח עולם, אלא הווה, הכי נמי הוה, ובאמת נאמר כן הנבואה (יחזקאל ל"ט,ב') ושובבתיך היינו שבאמת הש"י ישבב דעתו כדי שימרוד שלא כדרך הטבע.

אאמר ר' מני גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהקורא בתורה. וזה הוא הענין שאנו אומרים בברכת ק"ש חמלה גדולה ויתירה וכו' כדכתיב (משלי ט"ו,כ"ג) שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב, שמחה לאיש במענה פיו היינו ד"ת שאדם לומד תמיד על ידם ושופע לו שמחה בלבו, ודבר בעתו מה טוב ד"ת שנקבע להם עת וזמן לאמרם היינו ק"ש שנקרא פעמיים בכל יום, מה טוב היינו שיותר גדולים הם כשלומדים בזמנם מאשר לומדים בשאר שעות היום, מפני שבעת הזאת הקב"ה ג"כ עוסק באלו הפרשיות. וזה פי' חמלה גדולה ויתירה, חמלה גדולה היינו שהקב"ה חמל עלינו בהנחילו לנו את תורתו, ויתירה היינו שקבע לנו זמן על כמה דברים שהודיע לנו כי אז גם הוא ית' עוסק באלו הדברים ואז הם גדולים מאוד.