מי השלוח — חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת ברכות 31

אאין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה והיכי דמי הלכה פסוקה אמר אביי כי הא דר' זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות וכו', רבא אמר כי הא דר' הושעיא מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ וכו' ואיבעית אימא כי הא דר' הונא וכו' המקיז דם בבהמת קדשים אסור בהנאה וכו'. זש"ה (תהלים כ"ה,כ"א) תום ויושר יצרוני, תום לבריות היינו בנות ישראל החמירו על עצמן כדי שהזרע יהיה נקי וברור, ויושר היינו לעצמך באם תדע בעצמך שאין ביכולתך ליתן צדקה כל כך תן עצה לפטור ממעשר, ובאם תפטור עצמך אף במקום שתוכל ליתן וכדומה אז לא תהיה תום לשמים וזהו מטיל מום בקדשים.

אאמר ר' אלעזר מיום שברא וכו' לא היה אדם שקרא להקב"ה צבאות עד שבאתה חנה וקראתו צבאות. כי עד שמואל היתה מלוכה ונבואה אצל אחד, אך משבא שמואל נתחלק לזה נבואה ולזה מלכות, וזה פירוש צבאות כי צבאות היינו שיוכל האדם להתפשט לכמה ולהתאחד הרוב ועד שמואל לא היה נראה ההתפשטות.