מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים

מי השלוח — חלק ב, ליקוטי הש"ס, מסכת יבמות 72

אהא קמשמע לן דעת רצון מילתא הוא. היינו מה שפעמים האדם מרגיש חשק ורצון לדרוש את ה' ועוזו ולבקש פניו, זה הוא עת רצון. ומלתא, הוא שיאמץ אז את לבו בתפלה שיתפלל להשי"ת שיקבע זאת בלבו כיתד לא ימוט לעולם שיהיה תמיד זה החשק והרצון בלבו, וכמו שמצינו בדוד המלך כשהיה לו נדיבות ורצון בכל לבו התפלל להשי"ת, שנאמר (דברי הימים א' כ"ט,י"ח) ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך, היינו שזה הרצון יקבע בלבנו לעולמי עד וזהו עת רצון מילתא הוא.