מנורת המאור, ב; פרק התפילה, הוספות 2

אתוכחה

ביום מועד לדין גבוהים. בקום למשפט אלהים. זכרתי ונבהלתי. אם און פעלתי.

גשערת בשרי תסמר. ליום פקדת יציר חומר. וצור עין לא יעלם. פועל אדם ישלם.

דרם אין לפניו שכחה. אבל הפינקס פתוחה והיד כותבת לו. והשיב לאדם כפעלו.

האם ינשה בר לבב. ויאריך לחוטא שובב. במשפט לא מעל. הן כל אלה יפעל.

ולאשר צעדי יספר. היועילני לכפר. ואומר אפס ואון. לא פעלתי און.

זביד כל אדם יחתם. עקש והולך בתם. לכן יכיר כל מעבד. פעולתו אשר עבד.

חרשע לא כסיתי. מי יאמר זכיתי. לבי וכסה עוניו. ופעולתו לפניו.

טבמה אקדם ואכף. פניך יום על כף. מאזני משפט אעל. חטאתי מה אפעל.

ייכסוני כלמותי. הה לי על אשמותי. כי חקוקה בגבוהי. פעולתי את אלהי.

יאיגעתי לריק בתבל. וכלה כחי להבל. אחר התולים לבקר. עושה פעלת שקר.

יבומה יזכה ילוד אשה. אשר בפח יצרו יקושר. נפשו בדמה אבקש. בפועל כפיו נוקש.

יגסליחתך יה הפק. לעם דלתיך דופק. קולך לכפר מעלו. כשכיר יקוה פעלו.

ידפדה שב מיד פשעו. ומחה עונו בדמעו. וכתוב בספר נקיים. פעלת צדיק לחיים.

טוחשים לביתך כנשר. לעבדך לבבם הכשר. בטרם נתן לכם. שכר לפעלתכם.

טזזכה לב שובבים. ושים רחוקים כקרובים. אשר לא שבו לכסלה. אף לא פעלו עולה.

יזקיים דבר נביאיך בם. את תורתי בקרבם. ועל לבם אכתבנה. אפעל ומי ישיבנה.

מנורת המאור — ב; פרק התפילה, הוספות 2