בהיות שההצלחה האנושית נתלית בעיון ובמעשה ולהיות הדעות האמיתיות והמעשים המשובחים א"א שיושגו על נכון מצד השכל האנושי להיותו לואה מהשיג הדברים על אמתתם לכן חוייב בהכרח שימצא דבר שהוא למעלה משכל האנושי על ידו יוגבלו המעשים המשובחים ויושכלו הדעות האמתיות בלי שום ספק כלל וזה לא יהיה אלא בהישרה אלהית ע"י נביאיו ע"ה והיינו ע"י התורה האלהית כי בה יושלם האיש הישראלי במה שהוא ישראלי לא במה שהוא אדם.
והענין כי האיש הישראלי מורכב מנפש ורוח ונשמה ושורשם מבי"ע כנודע וירדו ממקום מנוחתם כדי לקנות להם מלבוש ע"י התורה והמצות כאשר יתבאר בס"ד. אמנם סוד מהות המלבוש ותועלתו הוא כי כל דבר רוחני ודק לא ימצא כי אם בשורשו ומקומו ושם לא יצטרך אל מלבוש כלל אמנם הדברי' שהם חוץ ממקום הראוי להם בלי ספק יצטרכו אל לבוש ותיק יתלבש בו הדבר ההוא ולכך הנשמה להיותה חצובה ממקום הקוד' מלמעלה הנה במקומה אין לה לבוש ולא תתבייש מפני שמין במינו אינו חוצץ ואדרבה הלבוש שם יקרא היותה ערומה אבל בהתפשט הדבר הרוחני ההוא חוץ ממקום טבעו או הדבר הגשמי בהיותו עולה אל מקום הדקות יקרא ערום ויצטרך אל לבוש וזהו סוד אדם הא' דכתיב וידעו כי ערומים הם וכן ויבא משה בתוך הענן.
והנה הלבוש אין ספק שצריך שיהיה מעין המקום שמתלבש בו אם גשמי יעלה אל הרוחני יתלבש ברוחניות קצת ואם רוחני ירד אל הגשמי יתלבש בגשמיות קצת ולכך הנפש מתלבש בעולם הזה בגוף הגשמי ובצאתה מן העולם הזה ותכנס אל מקום הרוחניות הנה שם תתלבש מאויר העולם ההוא כדי שתתכסה בו מפני שטבעה יותר דק מג"ע והלבוש יהיה דבר מתייחס מעין יחס ואויר העולם ההוא. ודע שהנפש רוח ונשמה קודם בואם לעולם הזה השפל כל א' מהם הי' במקום מנוחתו הנפש בעולם האופנים והרוח בעולם היציר' והנשמה בעולם הבריאה ואז קודם רדתם לא היתה שום אחת מהם יכולה לצאת חוץ ממקום מחצבה לא הנפש לעלות לעולם היצירה מקום הרוח ולא הרוח לעלות לבריאה מקום הנשמה. ובזה ג"כ לא היה קשור העולמות ואין דרך לקיום העולמות כי חיות העולמות התחתונות הוא ע"י האור הנשפע להם דרך העולמות העליונות ואין דרך לירד אלא ע"י התקשרות העולמות זה בזה וזה בזה. ולכן גזרה חכמתו ית' בריאת האדם המורכב מכל העולמות כולם אבי"ע כנודע וע"י התקבצות כל ד' חלקי העולמות כנודע בזה יתקשרו העולמות יחד ויתקיימו.
אמנם בהיות הנפש ורוח ונשמה חוץ ממקום מחצבם כנזכר כמה יגיע להם מהצער להיותם חוץ ממקו' מנוחתם עד שמטעם זה אמרו נח לו לאדם שלא נברא להיות הנפש ורוח ונשמה חוץ ממקום מנוחתם אל ההעדר הזה התחתון דהיינו הכרת הנפש כנודע ודבר זה פשוט. ולזה הוכרח אליהם למשוך שפעם וחיותם הפך סדר המדרגות למלאות חסרונם והיינו ע"י התורה והעבודה ומצות בזמנים הידועים להיות על ידם סיבה להמשיך השכינה עלינו להיות חיותינו על ידה ובזה ימשך חיות לכל העולמות כלם יחד. גם נמשך תועלת לנפש ורוח ונשמה כי ע"י התורה והמצות נעשו ג' מלבושים לנפש ורוח ונשמה כאשר יתבאר ובזה ימשך חיות לכל העולמות כלם יחד כנזכר. גם יקנו שלימות הנפש והרוח והנשמה מה שלא היה להם קודם רדתם לזה העולם כי ע"י הלבוש שיקנו בעולם הזה מהתורה והמצות יוכלו לעלות למעלה ממקום מחצבם להתענג באור יותר עליון ולא יוזקו:
והענין דע כי מן התורה והמצו' נעשו ג' מיני לבושין. א' לנפש בהאי עלמא לתתא ואחד לרוח בגנתא דלתתא ואחד לנשמה בהיותה בג"ע הארץ קודם שתעלה תוך הי"ב ירחי ואחר שתעלה למעל' בכסא אור לבושו מהכונה שהיה לו במצות כנזכר בזוהר פ' ויקהל דף ר' ב'. ודע שמעשה המצות נחלק לג' חלקים וכן הדבור בתורה וכן הכונה. כי גם הנפש והרוח כשעולים בשבת ור"ח להתקשר עם הנשמה למעלה הם צריכים להתלבש בלבושים אחרים הנעשים מהכונה מחלק הנוגע להם והענין כי המצות נחלקים לג' חלקים בסוד המעשה בסוד משפטים ומצות וחקים וכנגדם ג' חלקים בסוד הדבור וכנגדם ג' חלקים בסוד הכונה. וכל זה לצורך הנפש והרוח כשיעלו להתקשר בנשמה ומשם ימשך להם מזון ומלבוש בהיותם למעלה בכסא הכבוד. וכן ג"כ מן הדבור נמשך לנשמה מזון ומלבוש בהיותה בג"ע הארץ ונרמז בפ' ויקהל ושאר החלוקות יבינם המעיין מעצמו ואין להאריך בזה.
ודע שבסוד הכונה הוא עסק הנשמה בעול' הנשמות והטעם שזה החלק הוא נשמת התורה. והענין דע שהתורה יש לה מלבוש וגוף ונשמה והסימן מגן. מלבוש התורה הוא ספורי המקראות ונק' מקרא ותורה שבכתב וגוף התורה הוא דיני התורה ונקראים גופי תורה והיא תורה שבע"פ משנה ותלמוד ונקראים עץ הדעת טוב ורע שבהם אסור והיתר טמא וטהור כשר ופסול וכיוצא וז"ש בפ"ק דחגיגה הן הן גופי תורה לרמוז כי כל אלו הם גופי תורה. אמנם נשמת התורה הם רזי התורה חכמת הקבל' ונק' עץ החיים ונק' בינה שמשם סוד הנשמה בסוד ונשמת שדי תבינם. ודע שא"א לגוף בלתי נשמה ולא נשמה בלתי גוף כי לולי היה זה אפשר לא נבראו הגופות לנשמות ונמצא כי העוסק בזה בלתי זה כמעט אינם מתקיימים בעצמם תורת חכם מקור חיים כי אין חיים זולתי בהיות גוף ונפש יחד וזה ברור לאשר נגע אלדים בלבם.
ודע כי להשגת תורה שבכתב ותור' שבע"פ שהיא המשנה ותלמוד יש להם קצבה ולזה נמשלו למימי הבור שיש להם קצבה כאו' שתה מים מבורך. והענין כי כל מה שהאדם מתעסק להשיג בתורה שבכתב ובתו' שבע"פ ישאר לו יותר מעט והיינו מאמר התנא בן ה' שנים למקרא בן עשר שנים למשנה בן ט"ו לתלמוד. הנה התנא נתן זמן קצוב לעסוק במקרא ה' שנים ובמשנה ה' שנים ובתלמוד מט"ו עד מ' דקים להו לרבנן שבאלו הזמנים יבא האדם עד קץ המקרא ומשנה ותלמוד שיש להם קצבה כנזכר אמנם לחכמת הקבלה הנק' בינה אמר בן מ' לבינה ולא נתן להם קצבה כי אין להם קצבה בעבור שנמשלה למימי הבאר מים חיים שהיא נק' עץ החיים ומים נובעים שאין להם סוף ועליה נאמר ונוזלים מתוך בארך ולזה מארבעים שנה ואילך צריך לאדם להתעסק בחכמת האמת כל ימיו אפי' יחיה אלף שנים פעמים. והטעם שזה החלק הוא נשמת התורה והוא מזון הנשמה ועסקה בעולם הנשמות שכולו ארוך. ולכן ראוי לכל אדם שלא להסתפק בסיפורים ובדינים בלבד אלא צריך להשתדל להשיג ולהבין ברזי סתרי תור' שהם נשמת התורה הנרמזים לזהב כאומ' תפוחי זהב במשכיות כסף וגומר והכוונה שצריך לאדם להעמיק בהם ולהבין אותם הבנה שלימ' והיינו אומ' דבר דבור על אופניו:
והענין דע שאם תהיה עוסק כל ימיך בתורה בלי להשכיל בה רק קורא בה לבד הנה אתה אוכל החטה עם הסובין שלה והמוח עם הקליפה כי קושיין דהלכתא אינון קליפין דילה ואתה חייב להקשות ולשבר הקליפות ולהוציא המוח ולתרץ ולדקדק המלה ולהבין נעלמה ועל המדקדק בה נאמר יעשה למחכה לו כנזכר בזוהר: ולהיות העוסק בה בלי הבנה כל מה שאפשר בידו הנה הוא מערב קדש בחול וחול בקדש ועליו נאמר ודלא מוסיף יסוף שח"ו חייב מיתה כיון שבידו לפלפל בתורה והוא אינו עושה הוא מחזיק הקלי' ומעמידם.
והענין דע שהתורה הוא עצם האצילות המתפשט והיא היתה המצאה אלהית להדביק האדם באלהותו להזדכך הנשמות לאור באור החיים האמתיים דהיינו הדבקות באלהותו בעולם הזה ובבא כנזכר לעיל וזש"ה ואתם הדבקים בה' אלדיכם חיים כולכם אפילו היום בהיותכם בעוה"ז וכ"ש בבא. והדביקות בו צריך שיהיה בלי מסך מבדיל בינך ובין תורתו וכיון שאתה מעיין בתורתו והיא רחוקה מידיעתך ונעלמת ממך ע"י קושיות הם הקליפות המכסות התורה ומעלימין אותה מעין שכלך הרי הקליפות הם מחיצת ברזל בינך ובינו. ולזה אם חשק האהבה שקוע בלבך להדבק בו צריך שתחפש אחר הקושיא ותשבר אות' ותבטלה ותדבק בתורה הנעלמת בתוך אותם הקליפות והעושה כן הרי הוא דבק תכלית הדבוק וזו היא ההתבודדות הגדולה המקרב אותך אל קונך בלי מסך מבדיל בינך ובינו כנזכר בתיקונין כי כאשר יראה האדם הקושיות מתחזקות לפניו בהלכה ישכיל שהם הקליפות המבדילות בינו ובין קונו וצרי' לדעת שזה גרמו לו עוונותיו ויתחזק בתשוב' ובעסק מצוה וצדק' ויתמיד העיון ואז ישכיל. כי בהיות האדם חוזר ועוסק בדבר וחוזר עליו ומעיין בו פעמים הרבה הוא סיבת שבירת הקליפות מפני שהתור' בסוד הבל פה האדם ממש אותיות הקבועות בפה האדם מתגלמות באויר והם עולות בסוד אבי"ע ממציאות אל מציאות וע"י העלי' הזאת שהיא עולה להדבק בשורש' אין ספק שאותם האותיות עולות ובוקעות האויר ופותחות פתח ומדבקים בעל העסק באלהות ומשפיע בו ההבנה והדקות אשר לא הי' בכחו להשכיל וזה פשוט.
ומצאתי כתוב בשם המקובלי' שהמתרשלי' מלעסו' בחכמת האמת נחלקים לה' כתות. הא' אין מאמינים בה וחושבים בדעתם כי אין לתורה כי אם הפשט לבד ועל הכת הזאת אמר הרשב"י ע"ה תיפח רוחי' וגומר כנזכר בפ' בהעלותך דף קנ"ב. הכת השני' הוא שמאמינים בה אלא שחושבין שאינ' חייבים בלימוד' שאינ' העיקר ועל כת זאת כתב הרשב"י שם חכימין עבדין דמלכא עילא' וגומר לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עיקרי ממש. הרי מבואר כי לא נקרא חכם המסתפק ממלבושי התור' ומגופה בלבד אלא בידיעת נשמת התור' שהיא העיקר. הכת הג' מאמינים בה ויודעים שיש להם חסרון בהעדר' אלא שחושבין שאין בזמן הזה מי שיבין בה מסיבת עומק המושג וכנגד הכת הזאת כתב הרשב"י ע"ה בפ' קדושים דף פ"ה ועכ"ד מבעי ליה לבר נש למילף מילי דאורייתא מכל בר נש אפי' ממאן דלא ידע בגין דעל דא יתער באורייתא וייתי למילף ממאן דידע ולבתר ישתכח דאזיל בה באורייתא באורח קשוט, ת"ח ישתדל בר נש בעלמא באורייתא ופקודוי אפילו דלא עביד לשמה דמתוך שלא לשמה בא לשמה. ולמדנו שחייב האדם ללמוד מכל אדם אפי' ממי שאינו יודע שמתוך כך יבא ללמוד ממי שיודע וג"כ למדנו שמי שאוהב חכמת האמת ואינו מוצא מי שילמדהו יקרא בה מעצמו אעפ"י שהוא שוגה בה כי מכל מלה ומלה נעשין אילנין רברבין ואיקרון ערבי נחל. הכת הד' מאמינים בה ומרגישים חסרונה ומאמינים שיש בזמן הזה מי שיבין בה אמנם חוששין על כבודם שלא להשפיל עצמן ללמוד מזולתן וכנגדם אמר התנא איזהו חכם הלמד מכל אדם וכן אמר דוד מלך ישראל מכל מלמדי השכלתי. הכת הה' מאמינים בה ויודעים שמגיע להם חסרון בהעדרה ואין חוששים על כבודם אלא שחושבין שאין בזמן הזה מי שראוי להכנס בהיכל המלך לעסוק במעשה בראשית ומעשה מרכב' ומביאין ראי' ממס' חגיגה פ' אין דורשין וז"ל א"ל ר' יוחנן לר' אלעזר תא ואגמרך מעש' מרכבה א"ל אכתי לא קשאי וגומר. וכנגד הכת הזאת דע כי גזרה חכמתו ית' שחיבור ספר הזוהר שמדבר בחכמת האמת לא יתפרסם ולא יתגלה אלא בדורו של הרשב"י ע"ה ועל ידו ונגזרה גזירה בפמליא של מעלה שלאחר דורו של הרשב"י ושל ר' אלעזר בנו לא יתעסקו בזאת החכמה בפרסום עד הדור האחרון דורו של משיח בן דוד והכי איתא בתיקונין בהרבה מקומות שאלו הסודות שבספר הזוהר לא יתגלו עד דרא דייתי מלכא משיחא ובמקום אחר אומר ובזכות האי חיבורא יתגלי מלכ' משיחא ר"ל בדור האחרון בשביל המתעסקים בחיבור הזוהר יתגלי מלכא משיחא. ומצאתי כ' כי שמים וארץ עולי' בגי' ה' אלפי' תתס"ג וזה באשר תחשוב מ"ם סתומה בו' מאות וצ' פשוטה בתת"ק בסוד אי"ק בכ"ר נמצא חסר לתשלום ו' אלפי שנה מספר קל"ז כחשבון קבל"ה לרמוז שכל מי שיעסוק בקבלה מקיים העולם שהוא שתא אלפי שני וההפך בהפך. ומצאתי כתוב כי מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי היה לזמן קצוב עד תשלום שנת הר"ן ומשם ואילך יקרא דרא בתראה והותרה הגזירה והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש ליציר' מצוה מן המובחר שיתעסקו ברבים גדולים וקטנים כדאיתא ברעיא מהימנא. ואחר שבזכות זה עתיד לבא מלך המשיח ולא בזכות אחר אין ראוי להתרשל. ומי שחננו האל ויגע ומצא והשתדל וזכה להשיג חלק החכמה המושג בעה"ז זכה לטעום בעה"ז קצת מתענוג העה"ב ועוד שע"י השגת זה החלק יתעוררו אליו הרב' ספיקות ושאלות שא"א להשיגם אלא בעולם הנשמות וכפי שיעו' השאלו' שמוליכה הנשמה מהעה"ז לעולם הנשמות כן הוא שיעו' השמחה שמשיג בעולם הנשמות כשיתורצו לו הספיקות שיהיו לו ועוד יתעוררו לו ספיקות אחרות הרבה מאד שא"א לתרצם וליישבם אלא בהשגת הנשמות אחר התחיה באלף השביעי:
ואני זעירא דמן חברייא אברהם נר"ו בן לא"א מאד נעלה כה"ר מרדכי זלה"ה בן לאדוני החסיד ועניו נעים זמירות החכם כהה"ר אברהם אזולאי זלה"ה המכונ' בודוך. שליו הוית בביתי ורענן בהיכלי מסתופף בצל החכמות החיצוניו' ארץ עיפתה כמו אופל ארץ מאפליה ויער ה' את רוחי ורוח קדשו נוססה בי לדרוש אחר חכמת האמת ודרשתי ממרי מדות הנמצאים בזמני להבינני קצת מפשר אמרי ספר הזוהר ומוצאו ומובאו ולא נכנסו הדברים באזני ופרשתי כי אמרתי כשם שקבלתי שכר על הדרישה קבלתי שכר על הפרישה וכאשר חפץ בי ה' בא לידי ספר פרדס רמונים להאלהי כמהר"ר משה קורדווירו זלה"ה והיה לי למשיב נפש ויעירני כאיש אשר יעור משנתו וטעמתי כי מתוק האור אור החכמה האלדי"ת ואדור נדר לה' לעלות אל ארץ חמדה להתענג באור יקר אשר חבר הרב זלה"ה על ס' הזוהר.
ויהי כי הקיפו לי הימים ראש ולענה מנת כוסם מלא מסך במים אדירים משברי ים זועף ואני בתוך ההפיכה אשר הפך ה' באפו ובחמתו עיר קברות אבותי ע"ה עיר פא"ס יע"א המהוללה לתורה ולתעודה. אז אמרתי עתה אקום ואשלם את נדרי בס"ד. ובצאתי את העיר להתגורר בארץ אחרת כיום הזה בדיל ויעבור אל הארץ מחוצה לה בשינוי מקום המבדיל בין קדש לחול. לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי מיום צאתי עד בואי אל המנוחה ואל הנחלה עיר הקדש קרית ארבע היא חברון תוב"ב וכמו חלב ודשן תשבע נפשי על חבליה כי נפלו לה בנעימים הלא מזער היא ותחי נפשי בשבע שמחות נעימות כי הבא ליטהר מסייעין אותו. ומצאתי אין לי לשלם את נדרי וה' אנה לידי ספר אור יקר וזה היום בהר ה' יראה עם יתר ספרים כוננו ידיו של המחבר זלה"ה תלי תלים והמה מהפעולות המעולות הנגלות לנו ממעשה ידי אומן הנאמן מן הוא המחזיק כל הטעמים הנעימים ברזי תורה. זכו עינינו לראות שפוני טמוני קדש לא חול וכל מעשה תקפו כתוב למ"ר רבוי אחר רבוי. ישובו יתפלאו בו כל הלבבו' איך הספיק לו הזמן לשמור ולעשות זאת פעולתו לפניו ארוכה מארץ מדה ורחבה שכלה חכמה ולא מלאכה. ובשגם הוא היה שולט בשתי ידיו יום ולילה לא ישבותו מלכתוב בספר בדיו אינו דיו ואין די באר איך עלתה לו פעולה גדולה כזאת לא זאת בחק האפשר תחסרהו מעט היות האדם לבדו יכול עשוהו זולתי כל יכול ית' דבר צוה היות לו לעזרה:
ועתה אתה קורא חכם שואל כהלכה אודיעך מדוע בושש משה בספרו להגלות ולהתפשט הכרך הגדול והנורא עם יתר ספריו הגדולים ממנו. ואומר לך על כי המלאכה מרובה וארוכה והיום קצר לא יתן לאיש השיב רוחו כי הכרך אור יקר לבדו נחלק לשמונה חלקים וכל חלק לפחות קרוב לארבע מאות ניירים והמכתב דקה מן הדק' מעשה ידי הרב זלה"ה ועל ס' התיקונין חבר תלת בבי קרוב לאלף ניירים וכן ליתר ספריו עד כי תחדל לספור ותבהל. עוד הסיב' העצמית היא כי בימיו הציץ ופרח צמח צדיק וישר האלהי כמההרי"א זלה"ה אשר ממנו יראו ויחרדו הלבבות גדול כחן של מעשיותיו אותותיו ומשפטי פיהו כי נפל פחד יצחק על כל העולם. והעם ל"ו יחרדו כי נגלו אליו האלדי"ם וקרוב' הית' חכמתו להשגת מדבר ברוח הקדש בלי ספק דקים להו לכולי עלמא די רוח אלהין קדישין ביה כי קדושתו ופרישותו והתבודדותו נתנוהו עליון ועל פי מדותיו קנה במשיכ' רוח ממרום כי המדות כמו אבן המגניטש השואבת את הברזל ומי לא ידע בדורינו זה מפי השמוע' גם מעין רוא' המעד על פי הראי' כי לעולם אור חדש הוציא מנרתקו מהנץ החכמ' שנקד' לו. אז נבהלו אלופי תורת חכמת האמת וחם לבבם מיחם על גבי מיחם בתוכם לדבק' בדרך זו הישר' שיבור לו האדם הגדול הלזה. צום יבחרהו איש הנלבב לא חלי ולא מרגיש שלשת ימים ליל' ויום ענות אדם נפשו על פי הדרכים אשר במאמרו האיר.
אלה פסלו את הראשו' בעיני כל אדם ואין דורש ואין מבקש לספרי הרמ"ק זלה"ה. ומפי השמוע' שמענו כי לתלמידו העיקרי הרח"ו נר"ו לכתוב הדברים רשות יש אומרים ר' נתן ואחרים אומרים ר' מעיר היה לו אזן בלמודים על פה לא זולת וכן לשאר החבירים ומי החכם היה כותב בפאה מן הצד בלקט בטרם בא השכח' ברוח מצויה ויצא החצי מלבו ורבינו האלהי הרח"ו נר"ו ממנו קבל והוא היה הקרוב המתחמם כנגד אור חכמתו המרוב' ועליו האציל מאצילותו והשפעתו וזכ' ושאב את רוב חכמתו ומפי הרב זלה"ה גמר סבר וקבל:
ובחמלת ה' עלי באו לידי רוב ספרי הרב האלהי כמהרח"ו נר"ו אשר קביל מהרב אלהי הרי"א זלה"ה. עם ביאור קצת לשונות מספר הזוהר אשר חידש הוא נר"ו קודם שלמד עם האלהי הרי"א זלה"ה בכתב ידי הרב נר"ו והנם מחוקי' ומטושטשים וקרועים ומפוזרים בהרבה מקומות וקבצתי וקרבתי עצם אל עצמו כפי יכולתי ונטעתים סחור סחור לכרם ס' הזוהר אשר לי מזה ומזה הם שתולים בכתיב' דקה מן הדק' כדי להחזיק המעט את המרובה. ויהי בעוברי על ספרי האלהי הרב הרמ"ק זלה"ה על ס' אור יקרו ובראותי כי רב כחו וכי כביר מצאה ידו לבאר פשטי הזוהר דברים המתיישבים על הלב ונהי בעינינו כחייבים להרב המופלא הרמ"ק זלה"ה אשר במאמרו האיר לנו ממזרח שמש צדקה ומרפא לשום נפשינו בחיים בעולמות שברא אלדינ"ו בזה ובבא כי לו נאה דורש נאה מפרש לו נברא לב חדש דרש מבפנים בפנים של טעם וריח וכשמש זורח והרי אני לשמו ולכבודו להוציא לאור קצת תעלומות חכמתו הגנוזה זה ימים על שנים שנסתי מתני ולקטתי קצת מדבריו בלשון קצר ובמאמר בלתי מתהפך מכנגד כוונתו ובהשמר פן ואל עבור לשנות את תפקידו שלא שקעה שמש כוונתו במעלות אחז להאי' על הארץ ולדרים כי קרן אור פני משה באור החמה ונגה נגדו לכל אצילי בני ישראל יהי אור במושבותם. וכל דבר אשר הוא הולך בו מנגד לחכמת הרב אלהי הרב הרי"א זלה"ה השמטתיהו ולא כתבתיהו ולפרקים אף אם הוא נגד הרב הרי"א זלה"ה כתבתיהו לעורר המעיין שיוכל לפרשו בנקל כפי דרך הקדמות הרב הרי"א זלה"ה וכשתמצא כתוב בחיבור זה מלת הרמ"ק זלה"ה הכוונה שהעתקתי לשונו מלה במלה. אמנם כשתמצא כתוב מהרמ"ק זלה"ה הכוונה שקצרתי לשונו לפעמים רובו ולפעמים חציו ולפעמים מיעוטו וכן כשתמצא כתוב מהרח"ו נר"ו דע שקצרתי לשונו ולפעמים בראותי שהוא מסכים להרמ"ק זלה"ה השמטתי פירושו (וכאשר אינה ה' לידי ס' ירח יקר פי' על קצת ס' הזהר אשר חבר החכם השלם האלדי כמהרא"ג תלמיד מובהק של האלדי כמהרמ"ק זלה"ה צרפתי עמהם קיצור מביאורו):
ובזאת יאותו האנשים שלמים הם אתנו ויהי להם שלום במרומי קרת וכלם נזכרים בזכירה אחת ותהי' הרוחה והברכה מצויה בדבר שהיה סמוי מן העין וזה בבואי דרך חלק ולא דרך כל ובמקום שיש הלו"ל השם לרב הרמ"ק אין חולקים כבוד להר"ב. וכאשר ראיתי כי קצר מצע גיליון ספרי ספר הזוהר מהכיל הלקוטות אשר לקטתי מהמפרשים הנז'. אמרתי בלבי להעלותם על ספר בפני עצמו. ואם אנכי עמדי כקוף בפני כל אדם ואין קל דעת בישראל שאינו מלא דעת כרמון לגבי דידי והיה אם במאזנים ישאונו יחד מי יתן והיינו לאחדים תואמים כי אמת קטנתי מכל החסדים ולא בינת אדם לי ולהם לא יעלה ויבא יגיע מדרגתי כי משוגתי אתי ידעתי ביני ידעתי לבין עצמי ונפשי יודעת מאד בכל אלה. אמנם מה אעשה ונפשי חשקה בגדולות ונפלאות ממני ועל הר גבוהה מהכוסף החזק עליתי ובמגדל התשוקה בנוי לתלפיות בתבנית היכל החפץ חניתי ובגן בשמי מור ואהלות קציעות נטיעות בשמי הרצון חסון כאלונים להבין דברי חפץ הכתוב בכתב יושר דברי הרשב"י אריתי אשר בטרפי צמחי סודותיו ושיחיו ינוחו יגיעי כח הנפשות החלושות ואצא לחוץ לדבר בלי הידור שפה יהיה לפי ואם אין ידי רב לי כי מה' מענה לשון וגדול המעשה מן העושה ואנו שליחותיה דמרי' דעלמא קא עבידנא ולו אנחנו משועבדים היינו מעולם ועד עולם סלה:
והדור אתם ראו התמהמהו ותמהו הנהיה כדבר גדול הנעימות כזה או הנשמע כמוהו איך נתגלגל הגל הזה תל של מחמדים הגנוזים ונמשך להגלות עד בואו לידי. הביטו וראו כמה זווגם עולה יפה כי רוח ממרום העיר עלי להראות בו קצת מעמל האדם הגדול הרב האלהי הרמ"ק זלה"ה ולהוציא לאור קצת תעלומות חכמו' בחוץ תרונ' בחבו' קציר קטון הכמו' ורב האיכו'. אז תשמח נשמת כל חי תברך ברכת המוציא והמביא פעולה זו המעולה ליהודים היתה אורה. ועל כן יעזוב איש חן ארץ וחמדותיה לא יחונן והבל היופי מלא דופי כלה גרש יגרש האמ' נכרי' החכמה החיצונית בלתי ראויה ודבק באש דתו היפיפיה לשום נפשו בחיים בזה ובבא. גם צדקת רבותינו הקדושים המחברים רבותינו זלה"ה עומדת לעד יחד בשני העולמים.
והענין כי כאשר הלשון שליח הלב כן השליח עושה שליח ובמקום שאין איש יש קולמוסא ומגילתא להיות שלוחו של אדם כמותו מות כל האדם כי אז יעשן כפו קטרת והוא עומד בדברו נצחי קיים במאמרו כל ימי הארץ בדברים שבכתב וחי בהם. ואם הגשם חלף עבר ומקופל ומונח במעי אמו אם כל חי הארץ אשר אתה שוכב עליה פיו סתום ודבורו פתוח אז בקול זולתי קול מדבר והן אומן בלא כלים יראה וימצא וכלי קדש אינו יוצא מידי יופיו לעולם ולא בכסויו בעפר שמו יכוסה ולא ירד אחריו כבודו במקומו מונח נח ועלה מן הארץ ביתר שאת חי וקים באיש לא נעדר:
ואני טרם אכלה לדבר וטרם יהיה דברי ראשון קראתי בשם קרית ארבע את החבור הזה על שם ד' אנשי מדות מרי רזיא גדולים חקרי לב טהור ענקים לגרגרותם ארבע מפרשים שקבצתי בו והם הרב האלהי כמה"ר משה קורדווירו זלה"ה. והב' הרב האלהי כמהה"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה. הג' הרב האלהי כמהה"ר חיים ויטאל נר"ו. הד' הרב האלדי כמהה"ר אברהם גלאנטי זלה"ה גם קצת פי' וגליונות שלא נודעו למי הם. גם נקרא על שם המקום הקדוש ארבע זוגות קברות התאוה הרי ישראל הררי קדם וגבעות עולם שזכותם היא שעמדה לי ושם חברתיו ת"ל:
ונחלק לג' חלקים החלק הא' ספר אור הלבנה בקראי שמו כי הוא המאור הקטן המאיר לאדם ההולך באשון חשך הטעיו' וחילוף הנוסחאות אשר נפלו בספר הזוהר יותר ממה שנפלו בשום ספר זולתו והטעם לחילוף הנוסחאות כתב הרמ"ק זלה"ה ששני סופרים היו להרשב"י ע"ה א' הוא ר' אבא וסופר אחר אמנם העתקת ר' אבא היא היותר נכונה. ואמנם סיבת רוב הטעיות שנפלו בו הוא לסיבת עומק המושג וקוצר המשיג בו:
ודע שאל יחשוב אדם שיש בספר הזה שום הגהה מסברא ח"ו אלא מספרי כתיבת יד המדוייקים וקדמונים ובקצת מקומו' שהוא מוגה בסברא כתוב עליו נ"ל או נ' או נלע"ד: גם הוגה מספרי האלהי הרמ"ק זלה"ה. גם הוגה קצת ממנו מספר א' שהובא ממצרים ששמעתי אומרים ונתאמת אצלי בראי' שהועתק מהגהת האלהי הרי"א זלה"ה שהיו לפניו ו' ספרים מכתיבת יד קדמונים גם מספר א' של זוהר מועתק ללשון הקדש שהעתיק ה"ר ישראל נקוא ז"ל. והנה בהיות האדם לומד מתוך ספר מוגהה ואם לא יבין עומק הענין הנה יאיר לו מעט אור כאור הלבנה. והחלק הב' נקרא שמו ספר אור החמה והוא מאיר המעיין באור החמה הבהיר להבין לשונות הזוהר הבלתי עמוקים ונהנים ממנו כל העם מקצה המבין והבלתי מבין כי הלשונות העמוקים יחדתים בחלק ג' בפני עצמו משום כבוד אלדי"ם הסתר דבר ע"כ נקרא שמו ספר אור הגנוז והוא מיוחד וגנוז ליחידי סגולה הנכנסים בפרדס דלאו כל מוחא ומוחא סביל דא עד שיורגל מעט מעט ולא יגיע לו נזק בס"ד. ואני בתומי אלך להחזיק במעט את המרובה לשלם את נדרי ובה' בטחתי כי הוא יעזרני לעשות חיל ובחסדו הגדול יעשה חסד לאברהם אכי"ר:
ואשא משלי לאמר
"אור זוהר אשר נהר / מככבי זבול אור עולם ׃
"באו דבריו מאין מבין / לא ידעו דרכם ומסלולם ׃
"רום סודם מאד גבה / לקרב לקצהו אין סולם ׃
"התבוננו בהם ולא ידעו / אין אנוש מבין במקהלם׃
"מרפא אור חמה עת זרח / בו ידעו יופים ומהללם ׃
ואוסיף עוד שאת משלי
"אדם מורכב מארבע / לך נא ולחם לחמי ושבע ׃
"זה ספר רזים יבע / בו תתבונן אהל תקבע׃
"לכן יחקור בו איש ידע / לשוט לא סכל פן יטבע ׃
"ימתק לחכו עת ידע / סוד ספר קרית ארבע׃
וכראות החכם השלם נעים זמירות ישראל יחיד בדורו כמהה"ר ישראל נגרא נר"ו תפארת הספר הנפלא הזה ומהללו וישא משלו כנגד המחבר נר"ו.
אמריך אל לברם / וזולתם כבדו כבוד
שמך אברם כנוייך רם / דומה לכסא הכבוד
זהר א, דף א ע"א ר' חזקיה פתח כתיב כשושנה וגו'. בגין לאפקא ה' עלין תקיפין וגו' הנה יש מאמרים חלוקים בזה וגם בכאן פליג דידי' אדידיה כי תחלה אמר שהם י"ג עלין ואחכ"א שהם ה' וכן ברוב המקומות יש חילוק זה. האמנם בפ' האזינו דף רפ"ו ע"ב כתי' דאית בה שית טרפי. ולכן ע"ש כי שם ביארנו הענין על נכון עם לשון א' מתיקונין מדף ס"ט ע"ב ע"ש ושם ביארנו כי ה' עלין תקיפין הם חג"ת נ"ה לפי שכל א' מאלו דבר בפני עצמו ולכן לא נזכ' רק ה' עלין אמנם עם היסוד הכולל כל אלו הה' הם שש עלין וז"א כאן מאלדי"ם תנינא וגו' ה' תיבין מכאן ולהלאה אור וגו' והוא סוד היסוד ודוק ותשכח. גם שם ביארנו ענין היותם תליסר. עוד אפשר פי' שני כי התליסר הם שלה והם י"ב שבטים והיא הכוללת אותם ודוגמת זה שם בתיקונין ד' ס"ט ע"ב כי הם שית עלין עלאין ושית תתאין הרי י"ב והשושנה הרי י"ג כמנין אח"ד האמנם לפי דעתי כמו שביארתי פ' האזינו כי הנה שית טרפין כוללין שית אחרנין והם י"ב אמנם כל עיקרן אינם אלא שית. וכן שושנה תתאה מ' שית עלין וכלולין משית אחרנין הרי י"ב וממה הרי י"ג. ומ"ש ה' עלין תקיפין הם ספי' הת"ת הנק' נ' שערי הבינה ולזה נקרא עלין תקיפין כי הם של הת"ת וגם לסבה זו קראם נ' תרעין מש"כ בעלין דילה וגם בזה יובן כי יש בפסוק י"ג תיבות מאלדים עד תנינא והם י"ג עלין דידה ומלבד אלו באו ה' תיבות אחרות מאלדים תנינא עד תליתאה כי הם הה' עלין דדכו' הסובבין אות' וסחרין לה האמנם פי' הראשון עיקר וע' בפ' האזינו עכ"ל האלהי הרח"ו נר"ו. ומצאתי גיליון וז"ל ר' חזקי' פתח וגו' להבין אמרו ר' חזקיה או' אית שושנה הוא כי יש שושנה שהוא רמז לבינה ויש שהיא כ"י וזהו שאמר אית ואית וגו' וזו שהיא רמז לכ"י היא שושנה בין החוחים ויש בה י"ג עלין סוד י"ג מדות שהם רמז לי"ב גבולים והנקודה ואית בה דין ורחמים סוד גניזת האור שעמד שה. ועוד אמר משעת' דאדכר אלדי"ם אפיק וגו' כי תמצא מאת השמי' עד אלדי"ם י"ג תיבות. ועוד אמר אדכר זימנא וגו' כי תמצא מאלדי"ם תנינא עד אלדי"ם תליתאה ה' תיבות: ומ"ש במ"ב אתוון ר"ל כאשר תצרף שם ההוי"ה במילואו ומילוי מילואו תמצא מ"ב אותיות כמעשה בראשית שהוא שם בן מ"ב שיוצא מן בראשית עד ובהו כנודע:
זהר א, דף א ע"א עוד מצאתי גליון וז"ל מאי שושנה דא כ"י וגו' נק' המלכות כ"י כי היא הפנימית כלת משה שמכנסת וכוללת כל מה שבישראל מה שושנה דאיהי בין החוחים פי' תדע למה אמר בין החוחים כי היה די שיאמר כשושנ' אלא לפי שיש מינים הרבה של שושנים אמר בין החוחים וגו' כלו' כאותה שושנה שהיא בין החוחים ואומ' אית בה סומק וחיור הפך מן הת"ת דכתיב דודי צח ואדום לפי שיש בו תגבורת הרחמי' יותר מן המ':
זהר א, דף א ע"א אלדי"ם יש בו ה' אותיות כנגד ה' עלין תקיפין שהם ה' גבורות ובמילואו הם י"ג כנגד תליסר עלין וזהו שושנה דא איהי כוס שעולה בגי' אלהי"ם ויש בו י"ג אתוון במילואו. עוד מ"כ כי שושנה בגי' כ"ב במ"ק וכן כו"ס במ"ק י"ד עם מילואו הם נ"ב כזה כף ואו סמך הם ח' אותיות עם י"ד הם כ"ב וזהו אומרו שושנה דאיהי כוס, ועי' בזוהר פ' תרומה דף קס"ז א' וע' בתיקונין בתי' כ"ו ע' א' ובתיקון ל"ח ובר"מ דפ' פנחס רמ"ה א' ובפ' כי תצא והאזינו רפ"ו ב' ובפ' פנחס רג"ל וכי תשא קפ"ט. והנכון בשמועה זו הוא מה שכתבנו בס' אור הגנוז בס"ד לכן לא הארכתי במה שמצא' להאלהי הרמ"ק זלה"ה ולשאר המפרשים:
זהר א, דף א ע"א ר' אלעזר פתח שאו מרום וגו' לאן אתר. קשיא ליה בקרא או' שאו מרום עיניכם וראו כי כפשטו לא משתמע דמאי שאו וכי אין השמים וצבאם ידועים לאדם שצריך כדי להכיר את בוראו לשאת את עיניו הרי ידוע מכמה פעמים שאדם רואה מערכות השמים א"כ מאי שאו מרום. ואם ע"ד הנסתר מרום הוא בחכמה או בכתר א"כ מאי שאו מרום וכי דבר זה מקום שאדם יכול לראות לז"א שאו מרום עיניכם לאן אתר כי לפרשו כפשטו אינו מתיישב ולפרשו ע"ד האמת אינו מתיישב לז"א שאו מרום עיניכם לאן אתר כנז' והכריח הענין מאומ' עיניכ' ומלת מרום יהיה בלתי מדוקדק וז"ש לאתר דכל עיינין תליאן כיון שאמר עיניכם יהיה למקום שהעינים צופים א"כ מרו"ם ירצה צד המעלה ועתה כפשטו יהיה המלכות וז"ש ומאן איהו פתח עינים שהיא מלכות כנודע. והשתא קשיא ליה וראו מאי וראו שהרי אין דבר זה תלוי בראיה שהרי הוא הסתכלות השכל אלא הכוונה ותמן במל' שהיא מדה מתגלית תנדעון סוד אצילות ו' קצוות מבינה דהיינו מ"י ברא אל"ה כדמסיק וקשי' לי' א"כ נימא דמרום היינו בינה או החכמה הנק' רום שמים שהיא הנותנת כח בבינה להאציל ו' קצוות והשתא ניחא לישנא דמרום לז"א שא"א דהא סתים עתיק' וגו' להורות על בחינת הבינ' מיוחדת עם החכמה והכתר נקראת סתים מצד החכמה הנק' סתימ' עתיק' מצד הכתר הנק' עתיק ויש בה השגה קצת מפני בחינתה עם התחתונות ז' מדות עד שיוכל האדם לשאול כי לא יפול שאלת מי הוא זה אלא האדם הרואה ומשיג דבר שלא יושכל כי מי שאלה בלא תשובה שהיא נעלמה והשתא קשיא כיון דאיהו נעלם א"כ א"א להשיג מ"י ברא אלה וא"כ איך קאמר שאו מרום אם הוא במלכות כנזכר איך אפשר להשיג כיצד ברא אלה לז"א דהיינו בחינה האחרונה שבה הנאחזת למטה בו' קצוות הנק' קצה השמים והוא החלק המתגלה מהבינה הנדבק בשש קצוות הנקר' שמים הנאצלים ממנה ובחינה זו היא הנעלמת וז"ש ועל דקיימ' לשאלה ואיהו באורח סתים ולא אתגליא איקרי מ"י בחינת קצה השמים זו שאמרנו:
זהר א, דף א ע"א דהא לעילא פי' למעלה מקצה השמים בבינה עצמה וכ"ש בחכמה לית שאלה מרוב העלם ולא יצדק בה מ"י:
זהר א, דף א ע"א אית אחרא לתתא וגו' פי' קצה השמים אחר למטה מהשמים הנז' והיא נעלמת בערך ענין זה שאין מי שישיג איך מדה זו פועל' דבר השוה אל הימין ואל השמאל ומשם תדעו ותבינו ותשכילו כי מ"י ברא אל"ה שהיא בחינה שוה לחסד דין ורחמים:
זהר א, דף א ע"א מה בין האי להאי כיון דאמרת שהיא שוה למה לא נקראת התחתונה מ"י כיון שג"כ היא שאלת ענין בלי תשובה. ותירץ אלא קדמאה סתימא וגו' בינה היא ראשונה שבנעלמות כנז' ולא יצדק בה מ"ה שעדיין לא קדמה בה ידיעה אמנם קיימא לשאלה מ"י היא זאת והאיך ממנה נהיה האצילות הזה חסד דין רחמים עם היותה אחת בתכלית ואח"כ יורד מדרגא לדרגא מחג"ת לנה"י לחקור עד סופא דכל דרגין שהיא מלכות שבה פעולת כל הספי' והיא פועלת בכולם כיון דמטי תמן להשכיל האיך פועלת עם היותה אחת כיון שקדמה לו ידיעה בששה הקודמות והגיע לזו ואבדה ידיעתו שייך בה שם מ"ה ירצה מה ידעת וגו' וז"ש שאו מרום עיניכם שהיא המלכות וממנה תראו כי מי בינה עם היותה א' ברא והאציל אל"ה עם היותם ג' כנז' וז"ש הא כולא סתים כקדמיתא כמו שהבינה סתומה בלתי מושג ענין זה ג"כ המ' כנז':
זהר א, דף א ע"א ועל רזא דנא וגו' פי' היות ממש בבחינת המלכות הנק' מ"ה בחינת ג' קוים פועלים בה גלה הכתוב מה אעידך וגו', נפק קלא ת"ת מבינה. בההוא מ"ה היא מ' אעידך דהיינו מצד הת"ת הוא הדעת. בכל יומא ויומא דהיינו מצד הת"ת הנקרא יום מדת יום כדכתיב העידותי בכם היו"ם דהיינו העדאה מת"ת והיינו את השמים ת"ת ואת הארץ מ'. ומצד החסד מה אדמה לך בההוא גוונא ממש וגו' עטרית לך בעטרין וגו' הכל מצד החסד. מה אשוה לך כגוונא דאנת יתבא דהיינו מצד הגבורה והדין כן מצדה ירושלם שלמעלה אין בה ייחוד. ודא איהו נחמה דילך היות העליונים תלויים בנו. והשתא דאנת הכא וגם המ' בגלות והפגם מגיע אפילו בנשמות דאזלי בגלותא בתר קוב"ה ושכינתיה: גדול כים שברך שהיא המ' הנקרא ים:
זהר א, דף א ע"א ואי תימא וגו' פי' עתה דאמרת שהיא ג"כ בגלות ולא בידה הגאול' לית לך קיימא ואסוותא. אל תחשוב דבר זה. כי יש מדה אחרת כיוצא בה למעלה שהיא פועלת בג' אלו שהיא מ"י ירפא לך כדכתיב וגאלתיך אנכי. וז"ש ההוא דרגא עילאה שהיא בינה סתימאה דכולא וכל המקורות התחתונים בה נעלם והיא המהפכם לדין ולרחמים בידה הרפואה:
זהר א, דף א ע"א וע"ד מי ברא אלה פי' על זה נאמר וראו מי ברא אלה כי כשתראו המ' בחינה א' פועלת בג' ונעלם עניינה כנז' כן הבינה אחת ומאצלת ג' ונעלם עניינה ומשם תכריחו מ"י ברא אלה כנז':
זהר א, דף א ע"א אר"ש אלעזר ברי וגו' אי תימא ככביא ומזלי וגו' פי' כי שאו נאמר על דבר שלא נודע אבל הככבים והמזלות הוא דבר נודע א"כ מאי שאו מרום וגו' מי מרואי השמש לא ראה מערכת השמים דקאמר שאו כנז' לעיל בדברי ר' אלעזר ועוד מי ברא וגו' אינו צודק שלא נבראו ע"י הבינה אלא ע"י המ' הנק' מ"ה כאו' בדבר ה' שמים נעשו ודבר היינו מ': אי על מילין סתימין כדפי' ר' אלעזר דהיינו ו' קצוות לא ליכתוב אלה כי אלה הוא באתגליי' מלה מורה על הנגלים ומזומנים לפניו עד שבסבה זו פי' בזוהר שהוא כינוי אל הקליפות שהם מזומנות לאדם. וא"ת מלת מי לא דייק על הבינה אלא הכוונה ראו מי הוא זה יוצר אותם וז"ש עובדא דקוב"ה וא"ת דהא אתחזון תדיר נמי לא קשיא דאית ליה לבר נש לאסתכלא וגו' שאין לברך אלא בעת ראייתם כדכתיב כי אראה שמיך וגו' משמע שצריך ראיה והסתכלות לזה וזה הוה ס"ד דר"ש קודם שישמע דברי אליהו על צד הדוחק. מהרמ"ק זלה"ה:
זהר א, דף א ע"א גיליון בשעתא דקשת אתחזי כדין אתגליין וגו' פי' בקשת חוור ואוכם וירוק אינון באבהן. פנחס רס"ו א': בגין אינון ינוקי רביין דעלמא אשתזיב וגו' וזהו וקול התור סיפיה דקרא:
זהר א, דף א ע"א ואו' ומאן איהו פתח עינים וגו' פי' העטרה נקראת פתח עינים פתח לעינים העומדים עליה והן נצח והוד ועי' בפ' אחרי מות דף ע"א ב' וכל המדות מתכנים בשם עינים ע"ש שהם משגיחין אלא דקשה לי מלת מרום ועוד דכד דייקת שפיר לשון השמועה תראה כי המדות שנק' עינים תלוים שם לכן נראה לומר שעל השמים האמור שנק' שמי' ואי לאו דמסתפינ' הייתי אומר על שמי השמים קאמר והיינו מרום וכבר ידעת כי אימא עלאה היא מי והיא קצה השמים ואימא תתאה היא מה והיא קצה השמים השני ובזה תבין השמועה אם טעמת טעם הדבש:
זהר א, דף א ע"א ואו' מה אשוה לך כגוונא דאנת יתבא וגו' כלו' שבן זוגה אומר את הנקראת מה אני אשוה לך וגו' וכן בתחילת הפסוק עיין: ובמ"ה אתבריאו כד"א בדבר ה' שמים נעשו. כבר ידעת כי השכינה שנקראת מה היא דבר ה' וזהו אומרו ובמה אתברי' כד"א בדבר ה' וגו'. ועי' בספ"ר שער ה' בשמות פ"ח עכל"ה. וכבר הרחבתי הביאור בזה בספר אור הגנוז בס"ד לכן השמטתי הרבה ממה שמצאתי למפרשים:
זהר א, דף א ע"א והרא"ג כתב וז"ל רבי אלעזר פתח כשושנה בין החוחים וגו' טעם אומרו בכמה דוכתי ר' פלוני פתח ובשיר השירי' אמ' על פומא דאליהו אתגזר ולא קאמ' פתח אליהו, שמעתי ממורי זלה"ה לפי שנשמת אליהו היתה מלאך מעיקרו כנז' בדברי רבותינו ז"ל לא היה יכולת בידו לחדש חידושי תורה ולא ביד שום מלאך אלא שנגזר מן השמי' שמה שכבר נתגלה במתיבתא דרקיע' יתגלה על ידו למטה לבד וז"ש על פומא דאליהו אתגזר שיתגל' הסוד הזה למטה. אמנם הרשב"י וחביריו היו פותחים המקור מעיקרא והיו מגלים סודות שמעולם לא נתגלו לא למעל' ולא למטה וז"ש ר' פלוני פתח וכו'. ואין להקשות ממ"ש בתיקונים פתח אליהו ואמר רבון עלמין. שאין לשם שום חידוש בתורה אלא סוד הייחוד כדמסיק התם. גם מ"ש בתיקונים רבי חזור בך היינו להחזירו מסברא אחת שלא יטעה לא לחדש כנזכר:
זהר א, דף א ע"א (ומורי ורבי המקובל האלהי מוהר"ר צמח כתב וז"ל. ועוד יש לשום הפרש כשאומר פלוני פתח או פתח פלוני ונ"ל כי כשאומר פלוני פתח היינו שהתחיל בענין אחד. וכשאומר פתת פלוני היינו פתח אחריו: )
זהר א, דף א ע"א בגין דאית שושנה וכו', קשיא ליה דהול"ל כשושנ' כן רעיתי מאי בין החוחים לז"א בגין דאית שושנה אחרת שאין לה מציאיות אלו האמורים לקמן לכן האריך ואמר בין החוחים דשושנה דא דאיהו בין החוחי' הוא שיש בה סומק וחיוור וי"ב עלין מש"כ בזולתה. אית בה חיוור וסומק [צ"ל סומק וחוור] שהוא אודם הנוטה ללובן: א"נ עיקרי העלי' לבנים וכולם אדומים. א"נ המים שמוצקין מענה חיוור והיא בעצמה אדומה. ושמעתי שיש במערב שושנים שהעלין שלהן חציים אדומות והציים לבנות ואין להם אלא ה' עלין ולאפוקי מהאי שושנה הוצרך הכתוב לומר כשושנ' בין החוחי' שיש לה תליסר עלין וסביבה ה' עלין תקיפין כדמפר' ואזיל. א"נ שאם לא היה אומ' רק כשושנ' כן רעיתי הייתי אומר שהכוונה אל הבינה שנקראת שושנה ג"כ כדאי' בתיקוני' דף ס"ט ואתי שפיר אומרו רעיתי הצודק על הבינה כנזכר בריש ויקרא לז"א בין החוחי' לרמוז אל המלכות היושבת בין הקליפות מש"כ בבינה. וז"ש בגין דאית שושנה וכו' שושנה דא דאיהי בין החוחים כן רעיתי המ' שכן היא יושבת ומתלבשת בקליפו' בזמן הגלות נדאית' בתיקונים דף ל"ו. וג"כ שייך בה שם רעיתי כנז' בפ' תרומה על שמח תשמח רעים אהובים שהם ת"ת ומלכות וכן נז' בפ' האזינו כי שם רעיא יצדק בבינה ובמלכו'. סומק וחיוור הקדים סומק לפי שהמלכות רובה דין לכן נקרא' מדת הדין ולכן נמשלה לשושנה שגוונה אדום אבל בתוכה כמוסים וגנוזים הרחמי' שהם המי' המוצקין ממנה מש"כ בת"ת שהוא בעל הרחמי' המתגלים אף כי בתוכו יש בו דין בהעלם לא נק' אלא על שם הגובר. (צמח וז"ש דודי צח ואדום וכו' בפ' בשלח מלכא שלים וכו' דף נ"א ב') לכן הקדים כאן סומק כי הוא הנרא' לעין אבל הרחמי' שבה נעלמים בתוכה וז"ש אית בה כלומר יש בה בכח:
זהר א, דף א ע"א תליסר מכילן דרחמי הם ו' קצות ממטה למעל' וממעלה למטה הם י"ב והכח האמצעי הסובל לכל הוא הי"ג. וז"ש מכל סטרה' יר' ו' קצות שבה וקרא' מכילן דרחמי ע"ש רובם שהם רחמים עם שיש בהן דין כנז':
זהר א, דף א ע"א אוף אלהים דהכא היינו הבינה כלומר שכל ל"ב אלהים שבמעשה בראשית כולם בבינה וז"ש דהכא. אפיק י"ג תיבין שהם את השמים וגו' עד על פני תהום ורוח הרי י"ג תיבין והם רומזים לו' קצות מלמטה למעלה כנזכר וה"פ כמו שבמ' אית בה מעצמה עלמא דנוקבא י"ג מכילין דסחרין לה מכל סטרהא כך בבינה אפיק י"ג דעלמא דדכורא לסחרא לה וכו'. ולנטרא לה מאחיזת הקליפות שכן הזכר שומר לנקבה:
זהר א, דף א ע"א אמאי אדכר זמנא אחרא כלומר למה לא הוציאם מאלהים קדמאה ולמה הוצרך לאדכרא זמנא אחרא בגין לאפקא כלומר להוציא הי"ג מכילן צריך גלויא וכדי להוציא ה' עלין תקיפין מן הימין שנק' ישועות הוצרך לאדכרא זמנא אחרא. וז"ש מ"ד סליק ונחית קו המדה אל מקורו לשאוב שפע וכח להוציא עוד הוויות. חמש עלין הם מרחפת על פני המים עד ויאמר כנז' פ' פנחס דף רל"ג והם ה' ספי' כל א' כלול מעשר נ' תרעין כנז' בתיקונים אימא עילאה עד הוד אתפשטת והכוונה מלבד בחינת שש קצוות יש להם בחינה אחרת שהיא בחינת חמש ובחינה זו של חמש מקפת סובבת לשושנ' מלכות והם הם המושיעים אותה מכל אויבי' מסביב. וז"ש ואינון חמש איקרון ישועות ולכך הוצרך להזכיר פעם שנית להוציא אלין חמש עלין הנק' ישועות מצד הימין כי כל ישועה הוא מצד הימין כנזכר בתרומה קס"ט:
זהר א, דף א ע"א איקרון ישועות על שם שמושיעים אותה ואיקרון נמי חמש תרעין ע"ש נ' תרעין דבינה נמצאו לה ב' שמות חד כפי המקו' שיצאו וחד על שם הפעולה. וי"ס דגרסי ואינון חמש תרעין ותאני והדר מפרש:
זהר א, דף א ע"א כוס ישועות ע"ש שהיא נושעת על ידם ונק' כוס מאותם ישועות. על חמש אצבען היינו חמש אצבעות יד ימין כדרז"ל מקבלו בשתי ידיו ונותנו בימין כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין לבד והם חמש חסדים ושושנה דא איהי כוס של ברכה כלומר מה שאני קורא אותה כוס של ברכה והכתוב קראה כוס ישועות היינו מצד עצמה שהיא כוס של ברכה וז"ש ושושנה דא איהי כלומר בבחינת עצמה איקרי כוס של ברכה ומה שקרא הכתוב כוס ישועות הוא שמושיעים אותה חמש ישועות כנז':
זהר א, דף א ע"א מאלהים תניינא שהוא ורוח אלהים. עד אלהים תליתאה דאמר אלהים יהי אור וגו' הם חמש תבין והם הה' עלין תקיפין הנז':
זהר א, דף א ע"א אור דאתברי היינו יהי אור שרומז לזרע הבא למדת היסוד והיא עיקר ושורש השושנה שבה אחוזים כל העלין כדאיתא התם בפ' פנחס. א"נ אור דאתברי הוא מדת החסד ואתגנה כדרז"ל גנזו לצדיק. וכליל בברית אפשר שרמז למ"ש בפ' תרומה קכ"ז כיון שאמר יהי אור למה חזר לומר ויהי אור אלא ההוא אור אפיק אור אחרא ודא איהו וגו' וז"ש וכליל בברי' כלומר אותו האור שנגנז דהיינו החסד נגנז ונתעלם בו. והפסוק רמז זה באומרו יהי אור וחזר ואמר ויהי אור לרמוז שהאור הראשון גנז ויצא אור זה במקומו ובו נגנז האור הא':
זהר א, דף א ע"א ההוא דעאל בשושנה היינו מלת אח"ד דשמע ישראל דאיתא פ' פנחס שהוא עיקר ושורש השושנה שממנה נשפעת השושנה ומתוכו של עוקץ זה יוצאים הזרעים והגרעינין שבשושנה וההוא זרע קיימא באות ברית ממש וגו' היינו מה שפי' בריה דרב ספרא בפ' תרומה על פ' אור זרוע לצדיק בסוד הספיחים דקיימין בהאי ברית וזה אומרו אשר זרעו בו וגו'. ובמה שקבלתי ממורי נר"ו כי הדברי' הרוחניי' אינ' נעתקים ממקומ' אלא מתרבים והולכי' יאמר וההוא זרע קיימא וגו' כלומ' אינו כזרע האדם שאין הזרע נשאר בברית אחר שכבר יצא אלא אותו אור שהשפיע במ' נשאר ג"כ בו וז"ש ההוא זרע קיימא ביה ואומר ממש הדר אל מלת הזרע שלא נשתנה אף כי נמשך למטה. אזדרע במ"ב וגו' ל"ב נתיבות ל"ב אלהים דמעשה בראשית ועשרה מאמרות מצד החכמה שכן כל ויאמר הוה אמר אבא לאימא אלהים וגו' הרי מ"ב: