ספר הזהר — מאמר ח׳

אוּכְתִיב, (במדבר ז׳:פ״ט) וְיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, מִכָּאן אוֹלִיפְנָא דִּבְכָל אֲתַר דְּלָא אִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָּא, לָאו כְּדַאי לְמֵחֱמֵי אַפֵּי שְׁכִינְתָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ק״מ:י״ד) יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ, וְתָנֵינָן, כְּתִיב, (דברים ל״ב:ד׳) צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא, דְּכַר וְנוּקְבָּא, אוּף הָכָא כְּרוּבִים דְּכַר וְנוּקְבָּא. וְעָלַיְיהוּ כְּתִיב, (תהילים צ״ט:ד׳) אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים. וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים. וּבְגִּינֵי כַּךְ, (שמות כ״ה:כ׳) וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, וְהָא אוֹקִימְנָא.

ספר הזהר תתש״י, א׳אחרי מות

ספר הזהר

וּכְתִיב, (במדבר ז׳:פ״ט) וְיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, מִכָּאן אוֹלִיפְנָא דִּבְכָל אֲתַר דְּלָא אִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָּא, לָאו כְּדַאי לְמֵחֱמֵי אַפֵּי שְׁכִינְתָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ק״מ:י״ד) יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ, וְתָנֵינָן, כְּתִיב, (דברים ל״ב:ד׳) צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא, דְּכַר וְנוּקְבָּא, אוּף הָכָא כְּרוּבִים דְּכַר וְנוּקְבָּא. וְעָלַיְיהוּ כְּתִיב, (תהילים צ״ט:ד׳) אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים. וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים. וּבְגִּינֵי כַּךְ, (שמות כ״ה:כ׳) וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, וְהָא אוֹקִימְנָא.

אחרונים1 מחברים

הסולם

וכתיב וישמע וגו׳: וכתוב, וישמע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים וידבר אליו. ר׳ יצחק אמר, מכאן למדנו, שבכל מקום שלא נמצאים זכר ונקבה, אינו כדאי לראות פני השכינה. כי ע״כ שמע את הקול מדבר רק מבין שני הכרובים. ז״ש ישבו ישרים את פניך, דהיינו הכרובים שנקראים מישרים. ולמדנו, כתוב צדיק וישר הוא, שהם דכר ונוקבא, כי צדיק הוא דכר, דהיינו יסוד, וישר הוא נוקבא דהיינו מלכות. אף כאן הכרובים הם זכר ונקבה. ועליהם כתוב, אתה כוננת מישרים. וכן ועמים במישרים כנ״ל. ומשום זה, ופניהם איש אל אחיו. שה״ס זווג פנים בפנים. והרי העמדנו.