זהר ג, דף עח ע"א אחות כמה דאוקימנא וגומר והיינו להכריח אחות אמך דא ירושלם: בגין דאמר בת אביך ודאי וגומר הכוונה שא"א להיותה בת אם ולא בת אב וכן בת אב ולא בת אם שהיא בת החכמה והבינה יחד לזה תירץ שיש לה ב' בחינות א' מצד החכמה ונקראת כמותה חכמה בת אב הב' מצד הבינה ונקראת בשמה בינה בת אם וז"ש ועל כל פנים בין האי ובין האי מאבא ומאימא אשתכחת הכיונה על הבחינות שבה. אמנם טעם למה תקרא זו בת אבא ובת אימא גילה הכתוב או' מולדת בית או מולדת חוץ דהיינו כשהיא נאצלת מחכמ' אל הבינ' תקרא בשם חכמה כנזכר בתיקונים ומולדת בית מפני שאין זה אצילותה בנגלה אלא אצילות נסתר ונעלם בבית דהיינו הבינה. ומולדת חוץ היינו בהיותה נאצלת מבינה ולחוץ אל מקום הגילוי:
זהר ג, דף עח ע"א ור' אבא פליג את"ק ואמר דמולדת בית הייני מציאות אצילות' מבינה הנקר' בית כמו שיבאר שהבית הולידה והצמיח' אל מקומה בצלמו דת"ת. ומולדת חוץ היינו נסירתה משם ואחר שנלקחה משם ונבנית היא מולדת חוץ כדמסיק וז"ש מאן הוא בית דאתבני בחכמה ובודאי אינה בחכמה וג"כ אינה מ' שאינה נבנית אלא על ידי הת"ת ואין ספק שהיא הבינה וז"ש הוי אימא כלו' אמור אתה מעצמך על צד האמת דא נהר דנפיק וגומר א"כ אחר שעליה נאמר יוצא לענין השקאתה א"כ שייך חוץ.
זהר ג, דף עח ע"א כד נפקת מן וא"ו דהיינו בנסירת חוה מאדם שהיתה נאחזת בו והיא והוא הכל דבר אחד ושם נעלמת ושם נולדה ונאצלה.
זהר ג, דף עח ע"א כמה דכתיב עצם מעצמי ובשר מבשרי וגבי הת"ת שייך מוליד המ' כענין האב שהבן מבשרו ועצמיו כן המ' מעצם הת"ת ומבשרו שהם ב' בחינות שבו דין ורחמים לבן ואדום או רך וקשה ובבחינ' זו היא ביתו. וכתיב ויקח אחת מצלעותיו דהיינו מעצמותיו ובבחינה זו היא מולדת חוץ מאתר דז"א אשתכח דהיינו ת"ת כנזכר:
זהר ג, דף עח ע"א וע"ד א"ר יהודה וגו' לעיל פי' הכי ר' יהוד' ואצטריך ליה הכא לפרושי אחותך היכי הוי.
זהר ג, דף עח ע"א דלא אעדי וגומר רמז לה למה פי' ר' יהודה מענין רעים לעיל. ירושלם הבנויה וגומר יר' ירושלם הגשמית היא בנוי' כעיר מ' כאשר היא מחוברת לת"ת וזהו כעיר שחוברה לה ת"ת יחדו והיינו או' מאי שחובר' לה וגו' אם היה הכוונ' על הת"ת הל"ל כעיר שחברה לה אמנם או' יחדו בא להוסיף כעיר שחוברה לה הת"ת יחדו בו' קצוות וז"ש בגין דאזדווג בה מלכא משית סטרין שהת"ת יקבץ ו' קצוות המסתעפים ממנו וכולם יבאו להשפיעה ולזה יהיו יחדו למטה ביסוד וז"ש בכל סטרי מלכא בדרגא דצדיק וכל כתרי מלכא שבה לרבות כל מה שנכלל בת"ת במציאיות אפילו ג' ראשונות הוא מחתימן ומציירן במ' ע"י היסוד והיינו יחדו ולכך ירושלם תתאה כירושלם עילאה בהיותה נכללת תכלית הכללות כנזכר. ר' יצחק אמר ששם עלו וגומר תריסר תחומין הם י"ב גבולי אלכסון שבת"ת כנודע מההוא אילנא ת"ת רחמים רבא מצד הגדול' ותקיף מצד הגבורה והיינו ג' קוים חסד דין רחמים הכוללים ו' קצוות והם ראשים לי"ב. דאתחסן וגומר והיינו שבטי יה כנזכר באדרא די"ג תקונין עילאין מתגליא בת"ת ע"י אבא ואימא י"ה יו"ד חכמ' ה' בינה ואמר דאתחסן דברא ירית מאבא ואימא והיינו תרין עטרין שהם חסד שבחכמ' וגבור' שבבינ' דירית.
זהר ג, דף עח ע"א משפר סהדותא וגומר פי' עדויות הרבה מעיד על אבא ואימא אמנם זה מבחר עדותו היותר טוב שבבחי' שיש לו מאבא ואימא. שבטי יה עדות לישראל ירצה שבטי (שבטי) וגבולים שהם י"ב הנמצאים למט' בת"ת משם י"ה הוא עדות לישראל ת"ת בעדות שמעיד שהוא ברא מזווגא דאבא ואימא והיינו שגיוני הבן על האב והאם מורה שכל בן נוטל סימנים דאבוי ואמיה:
זהר ג, דף עח ע"א ואינין נהרין וגומר פי' י"ב גבולים שהם ו' ממעלה למטה מסטרא דאבא וששה ממטה למעלה מסטרא דאימא וז"ש ואינון נהרין עמיקין היינו במציאותם בעמק וז"ש ששם עלו שבטים ואל תחשוב שהם סתם שבטים אלא ממש כמציאותם בזכר שהם שבטי י"ה עדות לישראל באות' הבחינה הנבחרת הם עולים בעיר ירושלם כנזכר. וכל כך למה שאמרת שהם שבטי י"ה ממש בהעלם ולא בנגלה לזה פירש להודות לשם יהו"ד יר' לקשט המ' ולתת לה הוד והדר שהיא שם ה' שם לת"ת ודאי.
זהר ג, דף עח ע"א בגין כך אהדר למלת ירושלם דקאמר כי מפני שירושלם היא נגדיית לירושלם העליונה מ' לכן שמה ישבו וגומר כדי לרשת מ' העליונה. ודא הוא שירתא הוקשה לו כי לפי הפשט נראה שכוונתו לפרש שבחי ירושלם הגשמית שהיא נגד ירושלם העליונה א"כ היה ראוי שיקצר בענייני המ' ויאריך בשבח ירושלם לז"א ח"ו עם שהנחיל בשבח ירושלם התחתונה עיקר כוונתו בשבח ירושלם העליונה מלכות עילאה ושבחו הם שבחי ירושלם התחתונ' העדות אלי' כנז':
זהר ג, דף עח ע"א ר' חזקיה אמר וגומר בא לפרש אומ' ערות כלתך. דמאן דפגי' לתתא וגומר כדמסיק כי אע"ג שאינו עבירה לבא אדם על אשתו בחול עכ"ז כיון שאם יוליד בשבת יוליד בנים משובחים ואם יולידם בחול אינם הגונים כל כך נמצא שבצד מה שפוגם את בניו א"כ גם בערך זה פוגם הכלה ומשום דדבר זה זר למאד אמר דא וגומר כי הסוד הזה אינו נמסר לכל שלא אמרו אלא עונתן של ת"ח וקשיא כי לפי דרכו היה ראוי שיהיה ענין זה נזהר לעמי הארץ אינו כן לזה תיקן כי לענין זה אסתלקא שכינתא וגומר ולכן אינם פוגמין בה ועכ"ז נראה שצריך ליזהר שלא יבא לידי קרי שאם לא כן נמצאת מצוה הבאה בעבירה. מהרמ"ק זלה"ה:
זהר ג, דף עח ע"א והרח"ו נר"ו כתב. ר' חזקיה אמר כולא ברזא עילאה הוא וגו' זה נתבאר בפ' קדושים דף פ"א ע"א כי הת"ח דידעי סוד זווג העליון שהוא ליל שבת דוקא ג"כ הם צריכין למעבד הכי וכדין בנין דלהון נק' בנין דמלכא והטעם כי בימי החול שלטי' ימי החול והקליפה ובנין דאתעבידו אז נשמתהון הוו מימי החול ולפעמים מן הקליפות אז נולדים משבת מזווג העליון דמלכא כי ימי החול לא שלטי אז לאפקא נשמתין. ואם הם פוגמין בזה המשמש בחול פגמי לעילא במ' העליונה וביאורו כי הנה יש כמה קליפות נאחזים מצד הכלה העליונה ואם האדם משמש מטתו בחול מעורר הקליפות שהם ערות הכלה הנז' כנזכר בתיקונים תיקון נ"ו והנשמה באה מן הקליפות ההם וזהו ערות כלתך לא תגלה והנה פי' הפסוק על אופן זה הוא לחכימין דידעין בהאי רזא. אך המון העם שאינ' יודעים רק פשט הפסוק הכתוב כפשטו שלא יגלה ערות כלתו אשת בנו ובזה אינם פוגמים כי אינם יודעים מה שעושין משא"כ ת"ח פוגמין לעילא כנזכר בזולת דגרמי לאסתלק' שכינתא מבינייהו משא"כ המון העם החוטאים. עכ"ל:
זהר ג, דף עח ע"ב זכאין אינון צדיקייא בעלמא דין וגומר בעו ביקריהון לכבדם יותר ממלאכי השרת וזה ע"י ידיעתם בשמות העליונים כדמסיק רזין עילאין דשמיה קדישא. דלא גלי וגומר שאין המלאכים הקדושים יודעים השמות כדפי' בשיר השירים ולזה בהזכיר את השם לפנ הם יתבטלו ויברחו כדמסיק: וע"ד יכול משה וגומר ב' פלאים הא' לאתעטר' לקבל שם עטרת תפארת מעלת התורה והם היו מקנאים בו ושניהם קהות בזמן המרוב' מ' יום שישב שם והיינו ולאתקיימ' ביני קדישין ועם היות שהיה חפצם לפגוע בו וז"ש וכלהו לא יכלי למקרב. ואפילו אותם הפועלים למרחוק כאש הפועל למרחיק וכן המלאכים אשר יסודם אש רוחני וזה שאמר בנורא יקידתא וגומרי דאשא ולולי כח השמות מאן היה למשה למיקם בינייהו. וא"ת ומנא ידע שמותיו שעדיין לא נתנה לו התורה ששם רמוזים הסודות לז"א זכאה חולקיה דמשה דהא כד שארי למללא עמיה בעי למנדע דהיינו כשאמר ואמרו לי מה שמו וגומר ושם גלה לו הקב"ה כל סוד שמותיו וכנוייו בנגלה ובנסתר ושם השיג מה שהשיג והיא עמדה לו בעלייתו לקבל התורה וראיה לכל זה ת"ח וגומר תריסר אתוון היינו סוד שם אהי"ה יהו"ד אדנ"י משולבים יואחצצביררן וכיוצא:
זהר ג, דף עח ע"ב תאנא בתיקוני מטרוניתא וגומר הכוונה כי השכינה נק' בת אל הבינה והת"ת נק' בן ועתה באומרנו בת בנה בת בתה הם ודאי למטה מהשכינה בתיקוניה התחתונים המה פשטים למט' וז"ש בתקוני מטרוניתא אוקימנא אלין עריין.
זהר ג, דף עח ע"ב ואע"ג דדחיקא מלתא טובא שאינ' בעצם המדות כשאר עריות והיינו או' ואע"ג דאינון באתגליא וגומר פי' קצת העריות הם למעלה בנעלם כנזכר לעיל ואלו הם למטה באתגליא עכ"ז אין זה רווח דהא עלמא אצטריך לון ולצורך העולם נבראו כי לאחר שמגלה באלו שמגלה בעולמות כדמסיק וז"ש דהא גלי בגין דא עריין אחרנין.
זהר ג, דף עח ע"ב ותניא מלה בתרא' מעשר אמירן שהוא סוד המ' אשת רעך וריע אביך והחומד אשת רעהו פוגם במדה זו והמטמאה מטמא המדה הזו והוא נכנס במקום הנחש השמאל המפגל הקדשים. וכמו שמדה הזאת כוללת כל המדו' ואם ח"ו נפגם המדה הזאת כביכול כל המדות פגומות בגין האי כללא דכלהו מאן דחמיד אתתא וגומר כי הוא פוגם כל המדות וכל התורה כולה.
זהר ג, דף עח ע"ב ברם לא אית מלה וגומר כי שמה יעיד עליה תשובה תשוב ה' אל מקומה ורוחץ את הפגם בתשובה. וכ"ש אי קביל שיסייעוהו מלמעלה ביסורין למרק עונו כענין או' הרב כבסני מעוני.
זהר ג, דף עח ע"ב אי הכי וגומר אפשר דאי אמרת בשלמא דיסורין בלא תשובה או תשובה בלא יסורין מועילין ניחא דלהכי לא פריש מבת שבע מפני שנתמרק ע"י יסורין אלא השתא דאמרת דתרוייהו בעי א"כ למה לא שב בתשובה שלא פירש מבת שבע.
זהר ג, דף עח ע"ב א"ל בת שבע וגומר עיקר התי' הוא במה שפי' בריש פ' בראשית דבת שבע מגורשת היתה כנזכר שם אמנם אפי' לא יהרגהו היה הדבר מכוער שלא יעשוק נשי עבדיו אפי' בהיתר ולכן צריכים אני לומר שהיתה ראויה לו ושלו נטל דוד כדמפרש ואזיל ולא היה שם אלא חטא אוריה לבד שהרגו בחרב בני עמון כנזכר בסבא כי גם הוא היה מורד במלכות כנזכר שם:
זהר ג, דף עח ע"ב ומה עכבה ליה דנטיל ברתא דשאול מלכא אין הכוונה ששתי נשים אסורות לאיש אחד אלא אפשר שאימת מלכות ליקח נשים על בתו של מלך וז"ש דנטיל ברתיה דשאול מלכא ולזה לא היה אפשר ליטול בת זוגו ועון היה נחשב לדוד שנתפנה אחר הבלי העולם ליטול בת מלך ולזה נשא אוריה בת זוגו ורז"ל פי' על ענין גלית ואינו דחוק ששתי סבות היו שם בסבת גלית נסב בת שאול ובאותו פרק נשא אוריה בת זוגו של דוד שהוא נתנה לו כדפי' רז"ל כי אוריה נושא כליו של גלית היה. אמנם לזה קשה כי בת שבע בת ח' שנים הית' כשנטלה דוד כדפי' רז"ל בת שבע בת עילם ואליעם היינו בתו של אחיתופל שלא חיה כי אם ל"ד שנים כדפי' בגמ' ואין ספק דפליגא על הך דהכא בת שבע לא היתה בעולם כשנשא דוד בת שאול וא"כ איך בו ביום נטל אוריה בת שבע אם לא שנא' שבו ביום נטלה מלפני ה' שנגזרה על בת זוגו שיטלה אוריה ראשונה וזה דוחק: לקיימא מלכותא קדישא שבת שבע כשמה רומז במ' הכוללת ז' מדות והוא מדת דוד דצריך היה לישא את בת שבע לקיים במדתו:
זהר ג, דף עח ע"ב תאנא א"ר יוסי מאי דכתיב אני ה' בעריות כתיב הכי ופי' נאמן ליפרע מן הרשעים ולפעמים גם במצות כתיב אני ה' נאמן ליתן שכר טוב והם ב' הפכים ופי' כי שם זה כולל דין ורחמים דכתיב אני אמית בדין ואחיה ברחמים ולזה נמצא פעמים מוזכר על השכר ופעמים על העונש והכוונה שהם מהפכין דתניא וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:
זהר ג, דף עח ע"ב והרח"ו נר"ו כתב. גבריאל שמיה. נ"ל קמואל במקום גבריאל. וזה המאמר גם בפ' וישלח דף נ"ח ע"א ושם כתיב קמוא"ל ופתח משה פומיה בתריסר אתוון וגומר וז"ש כאן והא אוקימנא מילי וגומר. עכ"ל: