זהר ג, דף קכה ע"א ועל דא על מיא שם שם וכו' פי' על ענין המים אהדר קרא דשם שם וכו' דהיינו חק שהוא בלי טעם עושה משפט ודין על החייב ושם ניסהו בדקם כסוטות:
זהר ג, דף קכה ע"א אוף הכא וכו' כענין שהיה שם ע"י שמא קדישא ומים אף כאן שמא קדישא ומים א"כ מכאן ראיה שהנסיון היה במים ובשם ועלייהו אהדר ושם נסהו ואפשר דמפרש חק ומשפט מים ושם שם ודאי שהוא משפט דהיינו ת"ת חק הוא מים דהכי כתיב בחוקו חג על פני מים וכיוצא רבים והיינו דקאמר וע"ד על מיין וכו':
זהר ג, דף קכה ע"א מאי העפר כלומר מה טעם לעפר זה ותירץ הכל היה וכו' וכדי שתשוב לעפרה אם אינה כראוי:
זהר ג, דף קכה ע"א מארי דדינא קשיא והיו נותנים שם כדי שיפרעו ממנה אם אינה טהורה. ימא קדישא מלכות:
זהר ג, דף קכה ע"א בשעתא דאשתכחת בדינא קשיא היינו בעת שהחיצונים תובעים דין על ישראל בסבת העון והפגם ומושכים לה דין והיא פועלת אותו ע"י והם יונקים ממנה או מימי הים הם מרים ודאי:
זהר ג, דף קכה ע"א האי ימא דלתתא ממש ים המלח ים הגדול שהוא נגד הים העליון והם מרים כרמז המלכות שעיקרה דין כדמפרש ואזיל:
זהר ג, דף קכה ע"א כמה נהרין מתוקין הם הספי' העליונות מדות של רחמים:
זהר ג, דף קכה ע"א דאחיד בה מותנא הקליפות קץ כל בשר:
זהר ג, דף קכה ע"א ואע"ג דאינון מרירין. פי' שמדת המלכות דין ובעלי הדין אחוזים בה עכ"ז לפעמים ימשכו ממנה משך נהרות שפע מתוק וטוב וז"ש כד מתפשטן מתיקין ומשום דקשיא לי' איך אפשר שהם מרים ובהתפשטם הם מתוקים וספר שהם ג' בחי' בה הא' לזמנין ימא דמיא מרירן דהיינו בהיות המלכות פועל הדין מצד הגבור' שזה מדת עצמה גבורה תתאה דאתי מגבור' עילא' הב' בהיות השפע נשפע למלכות מלמעל' אבל היא לסבות ידועות אינה משפעת אותם למטה מפני רוע התחתונים וזה יקרא ימא דקפא מצד הגבור' מימי' נקרשים כשלג מצד קרירות הצפון ואפילו מימי הדרום שואבות אמנם באותו השלג והקרירות ואינה משפעת אותם למטה והיינו דקאמר ימא דקפא ובלע כל אינון אחרנין מים שבה נקפין מקרירות הצפון ובלע כל שאר מימי הדרום והנה אין בחינה זו דין כל כך כקודמת שהקודמת היא מהדין והוא המשכת הדין ופעולתו למטה. אמנם בחי' זו היא שאינה משפעת דין ולא רחמים. הג' היא יפה מכולם דהיינו שהיא משפעת רחמים למטה להנהגת העולם בתיקונה והיינו דשראן מיין ע"י מי הדרום המתיק השלג ואחיד המים למטה וז"ש לזמנין דישארון מיא ונגדין מההוא ימא והיינו שפע הראוי להנהגת העולם לכל מלאך ומלאך כפי פקודתו וז"ש:
זהר ג, דף קכה ע"א כל מה דנגיד לתתא. ועתה לא ירחק שיהי' הים מטבעו מים מרים ומושכת למטה מים מתוקים כדפי' לעיל וז"ש כמה גוונין קיימא האי ימא ויש להבחי' רביעית קשה מכל הבחינות הנזכרות וז"ש המים המאררים בשעתא דאתי האי חויא וכו' וכבר הזכרתי להמעיין בכמה מקומות שלא יחשוב דברים אלו כפשוטן כי ח"ו שיעלה המקטרג הגדול למעלה ממדור שלישי מחוץ להיכל שלישי כדכתיב סביב רשעים יתהלכון ואמנם יעלה שם להליץ קטיגוריא על ישראל בסבת העונות כי מקומו האמיתי במדור ראשון חוץ להיכל ראשון. אמנם יקרא אטיל זוהמא עליית צעקתו פנימה להיכלות ומשם אל מדת הדין הגדול שהוא הגבור' ושם מתעורר הדין ונשפע למלכות להשפיע להחיצונים להשליטם בעולם הזה להמית ולדון וזה יקרא מים המאררים מפני שהוא שפע הראוי לקליפות והיינו דקאמר קרא המים המרים המאררים תחל' הם מרים מצד הדין ואח"כ מאררים מצד המארה שהם הקליפות:
זהר ג, דף קכה ע"ב באתרייהו קיימי. במלכות: ביה אתדנו מים המרים המארוים כדפי וא"ת והרי האנשים גם הם נידונם ע"י דהא כתיב והוא ישפוט תבל בצדק וי"ל עוד שהרי פי' לעיל בפסוק ויורהו ה' עץ וישלך אל המים שנבדקו אנשים ונשים יחד והרי בדיקה שוה לכולם. וי"ל כי זכרים בבחי' המדות הזכרים שבה והנקבות בבחי' עצמה והיינו מים מרים מצד הזכרים מצד הגבורה העליונה שבה וז"ש ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם ואלו המאררים לא כתיב כי מאררים הם נקבה בסוד זוהמא שהטיל נחש על חוה צד נקבות שבה כדפי' לעיל וא"ת והרי במרה זכרים ונקבות נפקדו אם כן למה לא נזכרו מאררים וי"ל דמרה נקבה מרים זכרים:
זהר ג, דף קכה ע"ב ר' חזקיה פתח אשתך כגפן פוריה וגומר אלא מדידיה מאילן אחר אין לה הרכבה אלא דוקא ממינו מה שאין כן שאר אילנות שמקבלים הרכבה ממינים רבים: כתורא דא מפני שמשל זה הגפן רעוע שהרי היא מקבלת מגפן אחרת ונמצא לפי זה כי מין אחר שהוא גוי או כותי וכיוצא אינה מקבלת אבל ישראל אחר תקבל לזה הביא משל התור שאינה מקבלת תור אחר כמותו אלא בת זוגו לבד. וא"ת קרא אמאי נקט גפן לזה אמר וע"ד כגפן פוריה בירכתי ביתך פי' על דמיון זה כמשל התור הביא משל הגפן כי כענין הגפן שאינה מקבלת מין זר כן האשה כולם זרים לה חוץ מן בעלה ולכך כפל בירכתי ביתיך גפן לאו דוקא ועוד לתועלת פוריה וענפה דקאמר דלא שייך בתור: ענפים לכל סטרא. בנים הגונים עוסקים בתורה שהם בשש קצוות ובנות. ואן פי' והיכן תהיה עמידתה. דלא תיתי לשקרא כי ע"י שהיא יצאנית הוא שלומית לכל אדם דברנית והרבה שחוק עישה: לשקרא בברית עילאה. יסוד כדמפרש ואזיל: והיא אתקשרת שהיא במלכות נקבה ומלכות קשורה ביסוד:
זהר ג, דף קכה ע"ב בירכתי ביתיך כי הבית מלכות ירכתי בית נצח והוד דתמן ברית ובהיותה בירכתי הבית אינה פוגמת המדה הזאת כדפי' ומה שהוסיף בענין שלמה אמר היה לבאר מלת ירכתי ביתיך כדפרישית:
זהר ג, דף קכה ע"ב תינבא טרוף דעת וכמוהו רבים בתלמוד מאינון צניעותא דביתא שאין ענין מהצניעות שצריכה האשה לעשות בשוק אלא מאותו הצניעות שצריכה לשמור אפילו בתוך ביתה:
זהר ג, דף קכה ע"ב לאתתקנא ביה להתקשט בו ליופי:
זהר ג, דף קכה ע"ב מסכנותא לביתא לפי מה שפירשו רז"ל כי שר העוני נבל שמיה אפשר שזה נבלות ושם נאחז נבול או מטעם שמחזיק הקליפות כדמפרש ר' יהודה לקמן והם מארת ה' בבית רשע ונופל בעניות וכאשר נדקדק לשון מסכנותא בביתא נפרש דהיינו שגורם סלוק השפע בבית העליון שהוא מלכות ומשם נמשך אל הבית התחתין שהוא ביתה ממש והיינו בגילוי השער שנאחזים בשערות העליונות החיצונים כאשר יתבאר בדברי ר' יהודה:
זהר ג, דף קכה ע"ב וגרים לבנהא דלא יתחשבון מדה כנגד מדה היא מזלזלת בשערות לבעלה וגם בניה יזלזלו ואין טעם זה מספיק ואפשר שהשערות גלויים גורם פגם ברישא דמטרוניתא אם כן לא יהיו בניה ראשי הדור:
זהר ג, דף קכה ע"ב וגרים מלה אחרא וכו'. רוח הטומאה שעושה שם משכנה בבית:
זהר ג, דף קכה ע"ב מאן גרים דא וכו' פי' אין ענין זה מפני שמתקשטת לפני בני אדם כי זו חולה רעה הרבה אלא מאן גרים דא שהוא שערא דאתחזי מרישא לבר אם כן אם יהיה בביתה מפני עון הגילוי לבד ומכ"ש בשוקא דאיכא תרתי גילוי השיער ומחטיאה בני אדם וכ"ש חציפותא אחרא כגון שוק מגולה רגל מגולה מגביה קולה בניגון ושאר עריות שבאשה: