תקונא רביעאה וכו׳: התקון הרביעי. השערות מתתקנות תחת הפה, מראש אחד לראש אחד. דהיינו שבולת הזקן. ז״ש, לשארית נחלתו. כש״א, ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה. הנמצאה ממש. שארית, הוא כעין, שכתוב, שארית ישראל לא יעשו עולה.
פירוש. אחר שהמלכות דשערות כבר נמתקה כולה במקום בינה, בתקון הג׳ בסוד ועובר על פשע, היא חזרה להתעורר שמה בין השערות שבמקום בינה, כלומר שנגלה שאין מקומה שם בבינה, בלחי העליונה. וע״כ הוכרחו השערות דמלכות הנמתקת לרדת ללחי התחתונה דהיינו תחת שפה תתאה, בסוד שבולת הזקן. וכיון שירדה ממקום בינה נסתלקו ממנה הג״ר וחזרה והיתה לו״ק בלי ראש. וז״ש, תקונא רביעאה מתתקן שערא תחות פומא וכו׳. שה״ס שבולת הזקן. וז״ש, הה״ד לשארית נחלתו, כי תקון ד׳ הזה נקרא בא״א, לשארית נחלתו. שהוא כד״א ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה, כי ע״כ נקראים שערות אלו שארית, מלשון הכתוב, שארית הנמצאה, דהיינו שארית השערות שהוכרו בשפה עלאה שהן מבחינת מלכות ואינן מבחינת בינה, ואין מקומם בלחי העליונה בשפה עלאה, אלא הוכרחו לרדת למטה מפה ללחי התחתונה, לחוץ מראש. וז״ש, הנמצאה ממש, שמקודם לכן היו תחת התקון ועובר על פשע, ולא היו נכרות שמה, ועתה הוכרו ונמצאו. והשם שארית, הוא כמו, דכתיב, שארית ישראל לא יעשו עולה. כלומר אע״פ שהם שארית, ונאבדו הג״ר שלהן, מ״מ אין בזה עולה, אלא להיפך, שהוא תקון גדול אל השערות דמלכות, שהוא כדי שיקבלו תקון הג״ר במקומם עצמם, כמ״ש להלן בתקון החמשי.
ויש לדעת שאלו התקונים הם שורשים לעיבור ולידה הנוהגים בפרצופים. כי תקון הב׳, ששערות המלכות עלו להתתקן במקום בינה שהיא שפה עלאה זה שורש לבחינת עיבור המתתקן במעי אמו. כי בינה נבחנת לאם המלכות. וה״ס אור הנפש, שתקון ב׳ הוא ו״ק דנפש, ותקון ג׳ ג״ר דנפש. ותקון הד׳, שהיא ירידת שערות המלכות משפה עלאה לשפה תתאה נבחן כמו לידה. כי המלכות יצאה ממעי הבינה ובאה למקומה ללחי התחתונה. וה״ס אור הרוח, שתקון ד׳ הוא ו״ק דרוח. ותקון ה׳ הוא ג״ר דרוח.
מקרא → תרגום → חז"ל → ראשונים → אחרונים