ספר הזהר — מאמר ל״ז

אתִּקּוּנָא שְׁתִיתָאָה. נָפִיק שַׂעֲרָא, כְּחַד חוּטָא דְּשַׂעֲרֵי בְּסַחֲרָנֵיהּ דְּדִיקְנָא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא, תנא תקונא דא הוא דאקרי) פְּאַת הַזָּקָן וְאִיהוּ חַד מֵחָמֵשׁ פֵּאִין, דְּתַלְיָין בְּחֶסֶד (וברחמי), וְלָא אִבְעֵי לְחַבְּלָא הַאי חֶסֶד, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וּבְגִין כַּךְ, (ויקרא י״ט:כ״ז) לֹא תַּשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ כְּתִיב.

ספר הזהר תתתקמ״ז, א׳אדרא רבא

ספר הזהר

תִּקּוּנָא שְׁתִיתָאָה. נָפִיק שַׂעֲרָא, כְּחַד חוּטָא דְּשַׂעֲרֵי בְּסַחֲרָנֵיהּ דְּדִיקְנָא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא, תנא תקונא דא הוא דאקרי) פְּאַת הַזָּקָן וְאִיהוּ חַד מֵחָמֵשׁ פֵּאִין, דְּתַלְיָין בְּחֶסֶד (וברחמי), וְלָא אִבְעֵי לְחַבְּלָא הַאי חֶסֶד, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וּבְגִין כַּךְ, (ויקרא י״ט:כ״ז) לֹא תַּשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ כְּתִיב.

אחרונים1 מחברים

הסולם2 פירושים

תקונא שתיתאה וכו׳: התקון הששי. השערות יוצאות כמו חוט אחד של שערות מסביב הדיקנא. דהיינו השטח העליון של הדיקנא הנמשך עד החזה, בדומה לתקון השמיני דא״א (לעיל אות קמ״ח ע״ש) וזהו נקרא אחת מחמש פאות שבזקן (מכות ב.) התלויות בחסד, ולא צריכים להשחית חסד הזה, כמו שלמדנו. ומשום זה, לא תשחית פאת זקנך, כתוב.

תקון זה נקרא ונקה לא ינקה, שפירושו, כי אחר שיצאו הג״ר בבחינת ב׳ תפוחין, ונפסקו השערות, היו צריכות להתבטל כל השערות, שהרי כבר יצאה ה י' מן האויר, שהיא מקור השערות. אמנם לא היה כן, אלא לא לבד שהשערות של תקונים הקודמים נשארו, אלא גם יצאו חדשות, דהיינו שערות ארוכות הנמשכות עד החזה. שז״ס ונקה לא ינקה שאע״פ שב׳ תפוחים כבר נעשו נקיים משערות, לא ינקה את כולן, אלא להיפך שנמשכים ומקיפים הפנים כמו בחוט של שערות. וז״ש, תקונא שתיתאה, נפיק שערא, כחד חוטא דשערי, בסחרניה דדיקנא, אע״פ שכבר נפסקו בב׳ תפוחין, ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד, כי יש בדיקנא ה׳ פאות, שתים מכאן ושתים מכאן ואחת מלמטה, (מכות ב׳ ע״א) והן כנגד ה׳ ספירות חג״ת נ״ה שבקו ימין הנקראים ה׳ חסדים, ולא אבעי לחבלא האי חסד, ולפיכך נשארו כל תקוני השערות בסוד ונקה לא ינקה, להיותם המקורות של החסדים.