זהר ג, דף קפז ע"א משחא. שפע החכמה ע"י המצות. לא עביד חושבנא אלא תרין אילין. תימא וכי משום דקרא לא מני שלישית ורביעית לא הוו והא כתיב וחמשה בריחים לירכתים ימה והא הוו תמן בריחים שלישיים והרי העיקר רמז מציאות בבריחים. ואפשר דהכי קאמר כי העיקר היו אחת וב' דהיינו שתי ידים חסד וגבורה אמנם אח"כ המערב היא המלכות המקבלם ע"י נצח והוד שהם ירכתים ודאי אמנם האצבעות העליונים הנמשכים מלמעלה ולכך לא עביד חושבנא אלא אלו שהם העיקר כי אותם שהם למטה הם מתמצאים (בכ"י מתאמצים) במלכות ע"י הירכתים הנמשכים לה ע"י היסוד ומה שהוא מתמצא בה מהמציאיות העליון אין ראוי שיכנס בחשבון עם האחרים לומר שניים ושלישיים ואפשר היה לפרש דהיינו אצבען דרגלין שהם לירכתים ודאי ימ"ה שהם סוד הרגלים היורדים אות למטה במערב והכל ענין א'.
זהר ג, דף קפז ע"א קרי ליה מלאך וקרי ליה וכו' המלכות ואין ראוי שתקרא מלאך ושתקרא בשמות אחרנין שהם מורים אצילות כי אם הוא ח"ו מלאך דהיינו עולם הנפרדים למה נק' בשמהן אחרנין המורים אצילות בגין אדנ"י וכיוצא ולהכי לא תירץ אלא לשם אדנ"י כדמפרש ואזיל:
זהר ג, דף קפז ע"א מגו אספקלריא דלעילא ולכך משרע"ה שהי' נבואתו מאספקלריא המאירה וכן יעקב שהוא מרכבה לת"ת והיו משיגים מציאותה מאספקלריא המאירה קארו לה מלאך וכדמפרש לקמיה והנה בהיותה עולה למעלה לינק מאספקלריא המאירה היא יונקת מאבא ואימא שהם המשפיעים לת"ת וזהו שאמר דכד מברכין או"א נטורי ביתך מהקליפות והשרים שלא יפרצו פרצה. פקדי (לכחיך) [בכ"י לביתך] איש איש על עבודתו. זילי וזוני וכו' שפע הראוי להם. דההוא עלמא דלתתא הגשמיים כל הנבראות התחתונים.
זהר ג, דף קפז ע"א בני ביתך. ישראל שהם יונקים ממנה ואחרון אחרון חביב. ולהכי קאמר מחכאן למזונא מינך. איהי מלאך ממש שלוח מלמעלה ועושה שליחותה. ועוד דבשמא דה' הכי היא ודאי כלומר גם בשם אדנ"י נק' בחי' זו ותירץ לשתיהן ואמר. כד שליח מגו אבא ואימא אתקרי מלאך בין שיהיה שליחותא לענין זה בין לענין אחר ושם אדנ"י נק' עם היות שהיא שלוחא מלעילא לא בעת שליחותא ממש אלא כיון דשארי וכו' נמצא כי בעת בואה נק' מלאך ואחרי בואה נק' אדנ"י.
זהר ג, דף קפז ע"א תרין כרובין מטטרו"ן סנדלפו"ן שהנהגת עולם הפירוד ע"י.
זהר ג, דף קפז ע"א אדנ"י שמיה. שהוא אדון ורבון לכל החיילים וזנה ומפרנסת להם אלא בדוגמא היינו שבא לקראתו אשה א' שהיא היתה מרכבה לשכינה ודוגמא אליה כדמפרש ואזיל.
זהר ג, דף קפז ע"א עם הצאן וכו' היינו צבאות מעלה ומטה שכולם תחת ידה וכולם הם ניזונים ממנה והיא רועה אותם ומנהגת אותם לאביה ודאי דכתיב כלם בחכמה עשית:
זהר ג, דף קפז ע"ב והכא במשה כתיב וכו' מפני שמעלת משרע"ה למעלה ודאי ולכך נתגלה לו ממש מציאות השכינ' לא דוגמא. ואי תימא וכו' את אמרת כי מה שנראה למשה בלא דוגמא מה שאין כן ליעקב יורה על מעלתו וזה אינו ראיה שהרי לאברהם נראה בשם ה' ממש וא"כ נאמר שהוא מעלה גדולה ממלאך ה' וא"כ יהיה מעלת אברהם גדולה ממעלת משרע"ה וזה אינו כי אדרבה מעלת יעקב גדולה ממעלת אברהם.
זהר ג, דף קפז ע"ב התם באברהם אתחזי לי' אדון ממאי דכתיב אח"כ אדנ"י אל נא תעבור. ומה שאמר הכתוב וירא אליו ה' יובן במה שפי' בזוהר בפסוק והוא יושב פתח האוהל והכתוב מוכיח שלא הי' נראה להם שם יהו"ה ממאי דכתיב ושמי ה' לא נודעתי להם אמנם הכוונה שהיתה המראה נכללת בשם ה' אבל לא היה מתגלה לו אלא שם אדנ"י ובזה נתקן מאי דהוה קשה לן ממרע"ה אמנם מה דקשה לן מיעקב למה נגלה לו בדוגמא עדיין קשה כי לא נגלה לו אפילו בשם אדנ"י לזה תירץ בגין דבההוא זמנא קבל ברית וענין המצוה גרמה וא"ת ומאי קושיא והרי כבר נתגלה ליעקב בבית אל י"ל דלא כתיב וירא אלא ויחלום:
זהר ג, דף קפז ע"ב אדון רבון עליה. דהיינו באותה הבחינה שכבר הוא על הכרובים וזה דוקא אחר שנימול כי קודם אפילו זה לא היה משיג. אמנם משרע"ה מתחלה מיד בחינתה בהיותה עם הת"ת בין או"א אספקלריא המאירה והיינו טוב דהיינו בסוד האור. משה בגופא וכו' כלומר זכה משה בעוה"ז מה שזכה יעקב בעוה"ב:
זהר ג, דף קפז ע"ב דלא אתקריב וכו' אפילו קרי לא ראה מימיו. וטעם היותו מזכיר זה כדי לסלק ממנו כל הקליפות שלא יהיה להם חלק במטתו. מתתקן לביתיה במרכבות שהם למטה ממלכות והם תיקוני' אינון דאשתמודע הם מטטרו"ן וסנדלפו"ן שהם שני הכרובים למטה ממלכות להנהגת העולם הא' שר המלאכים והחיות והב' שר האופנים והוא סוד עולם היצירה ובעשיה וע"י כל ההנהגה כדפי' במקום אחר והם יונקים ממלכות. שמי שם י' דהיינו שם יהו"ה בת"ת דהיינו גופא ושם אבותי חסד גבורה תרין דרועין מתברכין כדין כדקא יאות. מפני שעיקר יניקת המלכות היא בהיותה משולשת בג' אבות ואז משפעת בכרובים שהם למטה ממנה רב ברכות.
זהר ג, דף קפז ע"ב אינון מן ימא רבא. מהעולם העליון הדק שהוא נכלל בסוד זה הים גדול ורחב ידים.
זהר ג, דף קפז ע"ב וסגיאו דילהון וכו' כלומר הם פועלים בעולם הגשמי ומושכים בו נשמות ורוחות כנודע:
זהר ג, דף קפז ע"ב מגו יוסף מהיסוד שאין למלכות שפע מלמעלה אלא ע"י היסוד. ומגו דאיהו בטמירו שאין ראוי לגלות האמה מפני הערלה שהיה מקומה שם וקרובה לידבק ולימשך ונמצא הזווג העליון מתבלבל לבין האמה הזאת לעולם מתעלמת בין תרין ירכין וזהו סוד סוככים בכנפיהם אל הכפורת כי כפורת היא יסוד. כיסויא לחפיא וכו'. דהיינו קשת מתלבש בג' גוונים שהם חוור וסומק וירוק שלשה אבות וע"י ביטול הקליפות והם מגינים מגן ודאי. מיכאל גבריאל נוריאל דהיינו ג' אבות: