זהר ג, דף רעו ע"ב לגדלא לה נל"עד דהיינו בסוד הפנימיות שלה כי החיצוניות שהוא לחיות העולמות ודאי שלא חסר ממנה כל קומתה. דאל"תה איך היה נמשך השפע לעולם שצריך לבוא דרך בה.
זהר ג, דף רעו ע"ב דאיהו נטיר לה פי' שאמת הוא שקודם לזמנו היו צדיקים אחרים כשם ועבר שגם הם עשו ייחודים למעלה. אבל היה לפי שעה לא בקיום. אבל ייחוד אברהם היה קיים כי גדל כחו לשמרה תמיד שלא תחזור אותה הבחינה של חסד להבטל. לכן נק' בתו שגדולו אותה גרם לה שתנשא למשה להיות שהוא שומר אותה שלא יתאחזו בה החיצונים:
זהר ג, דף רעו ע"ב ובה קיים וכו' מפני שחסד כליל כולהו יומי וכמו שבתרי"ג מצות נתקנים ז"ון בכללם כך אברהם קיים כולם בבחי' הכללות. שנכללים במדה זו כל המדות וכוין בזה לגדלה בכל האופנים ואפי' עירובי תבשילין דאיתא בסה"כ דענין התר אוכל נפש בי"ט ולא בשבת. הוא מפני שבי"ט לא יש עלייה גמורה לכל העולמות ויש קצת אחיזה לחיצונים ביצירה ועשייה ולכן אם יעשו מלאכה יתירה בי"ט שאין שייכות בה לי"ט שאינו נאכל בו ביום נמצאת מרבה לחיצוני' כח יותר מדאי לכן עושין עירוב שהוא עירוב והמשכ' באותה הכנה מקדוש' שבת על י"ט כדי שכל מה שיבשלו בי"ט לשבת לא תהיה ממנו הנאה לחיצונים:
זהר ג, דף רעו ע"ב ואיהו הוה וכו' עד עתה דבר בכללות הענין לפי ערך שלימותו שמפני ששמרה נק' בתו: וזה היה בודאי אחרי השלימו אותה המדה דחסד שלה. אבל מעתה מתחיל פרטיות הענין מתחלתו ואמר שאברהם היה לה בערך אומן וכמרדכי להדסה דהיינו שהשתדל בגידולה אבל זה היה בעזרתו ית' וז"ש קב"ה בריך ליה וכו' שהשפיע בו שפע רב כדי שיגמור שלימותה:
זהר ג, דף רעו ע"ב הה"ד וה' בירך וכו' פי' עם אברהם בירך ה' את הכל שעל ידו נתברכה ולרמוז זה תמצא כי ברך ה' גי' אברה"ם. ואברהם עם ברך ה' גי' מל"כות רמז כי בעבורה נתברך אברהם.
זהר ג, דף רעו ע"ב וגדיל לה וכו' בכח השפע שהושפע עליו המשיך לגדלותה אור מכל מדות טובות שכל כוונתו היתה להמשיך עליה כח החסדים כדי לקיים מדת חסד שלה הוא הרקיע הא' הנז"ל. וידוע שהחסד בהיותו גנוז נקרא טוב ובצאתו לחוץ נק' חסד כידוע אצלנו בפ' אך טוב וחסד וזהו אצלי סוד פסוק הודו לה' כי טוב בהיות אורו נגנז. כל"ח סופו להגלות ולזה רמז בכאן שבתחלה גדלה מכל מדות טבין ר"ל שהמשיך לה כח מבחי' הטוב. ואח"כ גמיל לה חסד ואז יש בה חסדים טובים.
זהר ג, דף רעו ע"ב וסליק לה בגדולה ירצה שאח"כ העלה שרשה לקשרה בגדולה ולא בתחתון של זעיר אלא במדת חסד דאברהם הוא חסד דאברהם המלביש את חסד דאריך ומושרש במזל עליון נוצר חסד. באופן שהרבה להשפיע עליה חסד ולחזקה ולדבקה עם החסד העליון והוה ביתיה בגינה וכו'. פי' רצה להודיע שבחה אפי' לאו"ה לקיים בה ומלכותו בכל משלה.
זהר ג, דף רעו ע"ב ובגין דאיהו גמיל וכו' פי' כיון שהוא זכה להאיר לה מאור החסדים לכן כשהיו בניו במצרים שהיו כולם ניצוצות של החסדים שנפגמו בעון אדה"ר וכמש"ה גר יהיה זרעך דייקא:
זהר ג, דף רעו ע"ב לכן אמר קב"ה לך וכו' כלומר המשך חסד משרשך לגאול בני אברהם שהם ניצוצי חסדיו שהרי אין מעצור לעשותו מפני שכבר נתקנה מדת המלכות בכח וזכות התחלת מעשה אברהם שהוא היה העיקר בתיקונה במדת חסדה דכליל כולהו יומי וכוונתו היתה לגדלה אליך שאתה תהיה לה לבעל ולא הוא. כי גם לסוד זה נקרא בתו ולא אשתו. וז"ש דהא כלה דילך וכו' שאתה מוצאה מתוקנת להיות לך לכלה. וזהו לדעתי מש"ה ועתה לכה. וירצה שקודם התפשטותה היו מדותיה אחוזות בנה"י שלך ולא היית כביכ"ול יכול לילך אנה ואנה. משא"כ עתה שאין שום אחיזה ברגליך לכה. ובה מלא בה' שהוא צירוף כלה להורות שכבר היא מוכנת להיות לו לכלה:
זהר ג, דף רעו ע"ב ואיהו גדיל לה בתליסר וכו' כבר נז"ל פי' ענין זה ועתה אוסיף ענין נחמד והוא בהקשות קושיא גדולה והיא שכל הדרוש הזה שאמרנו עד עתה צודק במלכות נוקבא דזעיר. אבל לפי האמת אין זו כלתו של משה. כי כלה שלו היא פנימית בתוך זעיר וזווגו עמה הוא זווג הנשיקין פה אל פה. אבל זה יתיישב במ"ש בזוהר הרקיע על פ' הניצנים נראו בארץ שאם העון גורם פגם ומיעוט במ' החיצונה. גם ימשך ממנו פגם במלכות הפנימית. ומזה נלמוד שבהתקן החיצונה תתוקן גם הפנימית ומתיקון שלה ייטב גם לחיצונה. ועוד צא"ל מ"ש שם בסוד י"ל עלין דסחרין לשושנה שהיא כלת משה שהם י"ג מכילן דרחמי שהזכיר משה והנה ע"כ כיון אברהם להמשיך לכלתו משם אור מי"ג מדות של רחמים דהיינו משני מז"לי נוצר חסד ונקה. שאם ידעת סודם תמצא ששניהם בסוד חסד. כי נוצר חסד הוא חסד דכתרא עילאה בבחי' פנימיות. ונקה הוא חסד דכתרא עילאה בבחי' המקיפים. ואמר דרמיזין בתלת תיבין וכו' שהם כללות שם ע"ב. וידוע שבכל מזל מאירים הי"ב תיקונים ועמו הוא י"ג ור"ת ג' השמות הוא וא"ו וה"ו אנ"י וה"ו "גי' י"ג. ועוד וה"ו אנ"י גי' מז"לא וכן אנ"י וה"ו דכליל בהון שם ע"ב בג' שמות אלו נכלל שם ע"ב. שהיה מתגבר בו על ע"ב אומין. וא"ת הא קי"לן ע' אומות בעולם י"ל כמ"ש הקדמונים שהם ל"ה מעשו ול"ה מישמעאל ר"ל שכל ע' אומות נכללים בימין ובשמאל ל"ה מכל צד. ובכללות שני שריהם עשו וישמעאל הם ע"ב. ולהיות שאין הכנעת הדין אלא בשורשו לכן היה מכניעם בכח מזל ונקה:
זהר ג, דף רעו ע"ב ובכלה דילך וכו' נלע"ד כי אברהם היה מתגבר בכח ג' שמות הכוללים כל הע"ב ורומזים לתרי מזלי כנז"ל והיה מסגל ומשפיע במלכות ע"ב שמות הפרטים וה"ו יל"י וכו' וזהו סגולה. ועי"ל בדרך אחר כי קי"לן שיש שני מיני צירופים לשם ע"ב אחד הנודע כפשוטו שהוא ישר הפוך ישר שהוא בחג"ת. והשני כולו ישר וו"ו יי"י וכו' שהוא בנה"י ואמנם מסוד עליית זעיר בדיקנא במנחת שבת נבין שתחלה עולה בנה"י דדיקנא שהם תיקון ופשע וחטאה ונקה. ואח"כ בחזרת עמידה עולה בחג"ת דדיקנא שהם נוצר חסד. לאלפים. נושא עון. ולפ"ז נאה לדרוש ששם ע"ב ישר הפוך ישר הוא בחג"ת דדיקנא. וכולו ישר בנ"הי דדיקנא והם הם ב' חסד הנז' לעיל שהם ב' המזלות שבכל אחד יש שם העולה חס"ד. והנה ידעת כי אב שורשו בנוצר חסד והוא מלבוש זרוע ימין דאריך. ואימא המלבשת זרוע שמאלו שרשה בונקה. נמצא שע"ב הראשון הוא בחסד וע"ב השני בגבורה. ומינה תשכיל שמלכות אשר שרשה בנ"הי ומושבה בקו שמאל דאריך יש בה הע"ב השני ולעומת כן אמר שאברהם מצד עצמו היה לו הע"ב הראשון ובו היה מתגבר על ע"ב אומין שכן חסד גובר על גבורה. אבל בכלה דמשה היה לו סגולה הע"ב השני ובו היה מנצח כל אומה ולשון. ובג"ד מוליך לימין. שבזמן יציאת מצרים נתייחדה השמאל בימין שזהו מוליך לימין משה זרוע תפארתו היא הגבורה שהוליכה אל צד ימין ונעשה הכל ימין כמד"א ימינך ה' נאדרי ככח הוא של אברהם מדידיה. ימינך ה' תרעץ אויב הוא הסמאל שנכלל בימין וענין זה היה רב ועצום מאד בימי משה שגם שהוא כלול מא"וא בסוד פק"ד קס"א מ"מ כל הארותיו היו לימין וכמ"ש באוצ"ח בענין דור דעה שאמר בזוהר דאתו מסטרא דיובלא. וקי"לן דעיקרם מאבא אלא שגם הארות אימא נכללו שם. ולכן מילוי שם משה מ"ם שי"ן ה"י הם אותיות י"מין ולכן נשתמש בשם ע"ב שהמשיך משרשו שהוא נוצ"ר גי' מש"ה עד ונקה. וחסד דנוצר חסד הוא שורש אבא:
זהר ג, דף רעו ע"ב ונקה הוא שורש אימא ומשה כלול משניהם ועליהם אמר הפ' "אדירים "משברי "ים וכו' ר"ת אמ"י "אדיר "במרום "ה' ר"ת אב"י ולכן נתאמץ בכח שהתחיל בו אברהם וקרע את הים קדם בנוי בי"ג קרעין. שהמשיך כח י"ב שכולם סוד וו"ין עם תיקון י"ג הכוללם. ובכחם נקרע דין הים שהיה מעכב לפניהם ונעשו י"ב שבילין שצורתם דמות ווי"ן ולכן כל אחד ו' הרי הם י"ב ווי"ן ו"פ י"ב הוא ע"ב. אבל עיקר הכוונה לתיקון האלפים כנז"ל ובזכות תיקון הא' נעשה סוד ונקה כנז':
זהר ג, דף רעו ע"ב ובה טובעו וכו' כי בכח הא' שה"ס אהי"ה דוקא מושלכים הסיגים למצולות ובהיות בניו ממושכנים בכמה חובין של הדורות הקודמים לכן נגלה ה' למש' בתחלת שליחותו בשם אהי"ה שבו נגמר סוף המעשה. וכבר נודע שסוד א' דאהי"ה הוא משל העתיקא מז"ל הי"ג שהוא דעת דא"וא כנז' בס"הכ והנה א' הוא אחד גי' י"ג שהוא וא"ו שסודו הדעת דא"וא הכולל כל הי"ג:
זהר ג, דף רעו ע"ב ובגין דאיהו גמיל חסד עמה זהו טעם לשבח לתרץ קושיא גדולה והיא דאיתא בל"ת בפ' שמות שאותם ניצוצות דקרי דאד"הר שהיו נשמות גדולות נתגלגלו בכמה דורות עד שירדו למצרים ונבררו ע"ש. וקשה למה איחר ה' תיקונם עד אותו הזמן והתירוץ נזכר גם שם בל"ת שראשי אותם הדורות מעולים ביותר ולא היו פונים לעזר דורם. אבל אברהם שם מגמתו לתיקון העולם כאמור וז"ש ובגין דאיהו וכו' כלו' הוא ולא קודמיו גמיל חסד קיים העולם:
זהר ג, דף רעו ע"ב כימי צאתך וכו' אחר שדבר בסודות גאולת מצרים ידבר בגאולה עתידה ולפי שהפסוק מדמה זו לזו הנה מחדש ענין נחמד בפי' הפ' שהתחיל לנוכח ומסיים בנסתר אראנו נפלאות וזה רמז במ"ש זרעא דאברהם. והסוד יתבאר במ"ש בס"הכ ובכללי הרח"ו סי' ס"ג שא"א להמשיך אור מפנימיות עתיק עד שיבוא המשיח. ואמר עוד שם דהכי נמי א"א להמשיך מפנימיות דאבא. שהוא חשוב כפנימיות דעתיק וז"ש כאן זרעא דאברהם הוא פנימיות אבא. כי לפי שעדיין לא נודע ולא נתגלה יצדק לומר עליו אראנו בלשון נסתר. לפי שאותו הדור שיזכה לימות המשיח מוכרח הוא שיהיה לו שורש ושייכות באור הפנימי שאז יתגלה. וזהו אראנו כלו' מה שהיה נעלם עד עתה יראה לאותו הדור המושרש שם.
זהר ג, דף רעו ע"ב דאנת מוליך וכו' ידוע שסוד מר"עה הוא ביסוד אבא מצד ימין וממנו בוקע יעקב ודור המדבר במקום הגילוי מהחזה ולמטה ואותו הדור הוא ממש זרעו של אברהם וכמש"ה גר יהיה זרעך ולכן קבלו התורה שהיא מאבא כנודע מפ' תורה צוה לנו משה. וה"ס בקיעת מים דאורייתא קדמיהון. כי כן יעקב לצד הפנים לצד פני זעיר. ונלע"ד שהמשיל אותו האור למים לסוד הכמוס אצלנו באור מים רקיע. כי אור הוא מאבא מים מבינה. ונודע שמר"עה היה מפנימיות בינה המלביש אחורי אבא ומשם שורש דור המדבר וכמ"ש הרב באוצ"ח בסוד מ"ש בזוהר בראשית דף כ"ב ע"ב שאותו הדור היה מסטרא דיובלא. ולכן התורה היתה מפי הגבורה שנאמר בה כי היא חכמתם ובינתכם. למהוי לך שם עולם. ה"ס כלת משה תורה שבע"פ:
זהר ג, דף רעו ע"ב ותמן תרווח כלה דילך פי' כי כל האמור עד עתה הוא עד זמן המשיח שהכל הוא מבחי' אחורי אבא ופני אימא ולכן דבר בלשון נוכח כימי צאתך וכו' אבל כשיבוא שי"לה מש"ה. ועם יב"א גי' משי"ח אז יתגלה אור הסתום וכמרז"ל תורה חדש' שעתיד הקב"ה ליתן למלך המשיח ואז תהיה רווחה גדולה לכלת משה. ולי המסדר נראה דקשה אמאי דקי"ל תורה לא תשונה וכו'. וי"ל כמר"זל על פ' ותחסרהו מעט מאלהים ששער הנ' לא נמסר למשה עדין והוא סוד כמוס כי הוא פירוש חדש בכל התורה על פי הסוד חדש ממש שלא שמעתו אזן מעולם ובביאת המשיח שיגלה אור פנימיות דעתיק אז תרבה הדעת וישיגו בדעתם זה הפירוש החדש בכל התורה ע"פ סוד שער הנ' שאז יודיעהו הקב"ה למר"עה והנה תורתינו אז היא תורתינו עתה כי לא תשונה. אלא שלהיות אז פירושה חדש נקראת חדשה על שמו. ולגירסת עתיד הק"בה לדרוש תורה חדשה למלך המשיח דייק שפיר תירוץ זה כי הדרשה שידרוש הקב"ה היא החדשה. ע"כ ממני אני המסדר:
זהר ג, דף רעו ע"ב דבחוביה דירבעם וכו' נותן טעם להריגת משיח ן' יוסף ובויקרא י"ד דיגין על חובי ירבעם וכו' ע"ש שמאז הוכן התיקון לחטא ירבעם:
זהר ג, דף רעז ע"א כי ימצא איש נערה וכו' קרי וכתיב נער וע"ד הסוד ירמוז לישראל ולשכינה ותכלית הכוונה שכאשר ימצא איש שהוא הקב"ה נער שהוא ישראל האובד בעולם. או ימצא נערה היא השכינה שגם היא אובדת כמוהו. ולפי' הא' נער ישראל שהוא של השכינה שהיא בתולה כדבסמוך. ולפי' הב' נערה בתולה כפשטה שהיא השכינה: ואמנם לפי' הא' יאמר נער מסטרא דמט"ט כי בו נאמר נער הייתי גם זקנתי וארז"ל פסוק זה שר העולם אמרו וכפי' הנודע אצלנו שבעלותו לבריאה נק' זקן וידוע הוא שמט"ט הוא שר היצירה שמשם מושגחת ארץ ישראל והוא שר צבא ה' שנראה ליהושע בכניסתו לארץ ומט"ט גי' שד"י ועם ו' צירופיו וגם עם ו' אותיות מט"ט גי' נע"ר:
זהר ג, דף רעז ע"א ואין איש אלא קב"ה הוא בסוד ו"ק דזעיר המקננים ביצירה כי בגדלותו נק' אדם וכמ"ש בפ' תזריע דף מ"ת ע"א:
זהר ג, דף רעז ע"א בתולת ישראל דאתמר וכו' ירצה ז"ש כי ימצא דמשמע שהיתה אבודה הוא מפני שנפלה לבירא עמיקתא עד שלא תוסיף מעצמה לקום. כי אין כח בבניה להעלותה. ולכן האיש הנז' ידרוש אחריה וימצאנה בקדושתה והטעם לפי שהיא בתולה ואגדה פתחה לבל ימשול זר בה. וסיבת נפילתה נרמז בפסוק הנה אנכי מפתיה וכו' שעניינו שדבר לה בפיוסים עד שתחפוץ לצאת המדבר לקבץ משם הניצוצות הנידחות בין אותם הנחשים ותעמיק לרדת עד דמטו רגלין ברגלין וזהו רמז והולכתיה כי ההליכה ברגלים היא למדבר השמם ואח"כ ודברתי על לבה. הוא הנז' בפ' ויקרא דף ו' ע"ב וז"ל קב"ה אחיד בידהא ויוקים לה וכו' ע"ש והוא הרמוז בפסוקנו ותפשה דהיינו אחיד בידהא. ושכב עמה היינו ויתפיס בהדה כי פיוס אותיות יוסף שבו מזדווג ושוכב עמה. ונמצאו פי' צדיק וצדק שנקר' אובדים אז יהיו נמצאים במקומם:
זהר ג, דף רעז ע"א אפתח לון לנער ולנערה כי לא יראה עוד דין ורמז דין ובלע המות לנצח וזהו חירות עולם: תרעין דרחמי הם ה' חסדים של חסד עליון וכמ"ש בסמוך:
זהר ג, דף רעז ע"א ונתן לאבי וכו' משל אבי הנערה כמו שאני נהנה לך שפי' משלך ג"כ משל אבי הכערה הוא אברהם כי בת היתה לו לאברהם ובכל שמה.
זהר ג, דף רעז ע"א מסטרא דדינא דשמאלא ה"ס ה' גבורות דאימא שהיא סטרא דדינא דדינין ומתערין מינה ומשמאל שלה שנא' ביד חזקה ישלחם וכו' וזה היה במפקנו דמצרים. פי' בשעת היציאה. אך אח"כ ראינו גם חסדיה ששרשם מגבורות אבא. א"נ ממדת ינקה שסודו חסד. וג"כ ממדת ואמת וכמ"ש הרח"ו ז"ל בפ' "מה "תצעק "אלי ר"ת אמ"ת. ולכן נאמר וירא "ישראל "את "היד "הגדולה ור"ת יאה"ה שהוא בונקה. ובואמת. ואומרו. דאיהו אד"ני. היא בינה הנק' אד"ני כנז' בדרוש מטי ולא מטי:
זהר ג, דף רעז ע"א וברחמים גדולי' פי' בשעת הקיבוץ כדמסיים קרא אקבצך ולכן טפלה יציאת מצרים לגאולה העתידה וחסדים אלו הם מחסד עליון הנק' יומא דכלהו יומי שהוא בריש כתפין דאריך בסוף גרונו קודם התחלקותו לזרועות. וזהו מסטרא דאברהם. שסתם כל חסד סודו אברהם: וגדולה דרגא דאברהם ולכן נאמר וברחמים גדולים אקבצך:
זהר ג, דף רעז ע"א דבינה תמן איהי וכו' זהו עיקר הסוד ומובן במ"ש בס' א"י שגרון אריך ה"ס בינתו ואור גרון זה מתלבש בחסד עליון שהזכרתי.
זהר ג, דף רעז ע"א וז"ש דבינה תמן איהי פי' בחסד הנז' ברחמים גדולים איהו יד הגדולה מפני שלבושה הוא חסד יד הגדולה גי' בי"נה: ונלע"ד שלזה לא אמר ובחסד גדול אקבצך. משום דסתם בינה דין. וזו מתלבשת בחסד ולכן נק' רחמים שהם יחוד חסד ודין. א"נ להיות בינה זו בקו האמצעי דאריך וכל קו אמצעי הוא רחמים. תמן איהי נ' כסף שם ה"ס ה' חסדים בהתלבשם בחסד הנז'. אבל לא במקומו למעלה הימנו ואז ישמע שופר הגדול שהוא הוא גרונו דאריך. תהיה לאשה הויה חדשה אירוסי' חדשי' שסודם אור מקיף. בעילה חדשה שסודה אור פנימי והיינו שני הפסוקים וארשתיך ובועליך.
זהר ג, דף רעז ע"א לא יאמר לך עוד וכו' פי' שעכשיו אומרים כן החיצונים עליה שה' עזבה ולא תוסיף להצליח אבל בימי המשיח שיראו גדולתה יאמרו ששקר היה דבריהם לקרותה עזובה שאז ישכילו למפרע ששם עזובה לא צדק בה כי אע"פי שהיא בגלות לא זז הקב"ה מלהחזיק בה ומחבבה: ומ"ש לדון במפתה הגם שעיקר הפסוק הוא לאנוסה הנה בפ' אלו נערות ילפי לה מג"ש דאשר לא אורשה ללמד למפתה ומייתי קרא דהנה אנכי מפתיה דדריש ליה בפיתוי דווקא. ואמר כי ימצא איש אלין ישראל. נותן טעם למה יתן הקנס לאביה ולא לה. והוא לפי שהאב הוא הנקלה והענין שידוע דאבא יסד ברתא ושם י"ה הוא בחכמה ויפ"ה עולה נ' כסף ונודע סוד ב"ת שהוא ה"פ י"ה אד"ני עם ב' הכוללים. כי היא מדילה נק' נערה ה"פ אד"ני. ואבא ה"פ י"ה שכן מאיר בה בה' מקומות תנהי"ם דזעיר וה"ס ב"ת כאמור ועניינו שנבחנת כבת שיש לה אב ולכן פיוסו כשמו י"ה יפ"ה נ' כסף. אמנם פיוס שלה ולו תהיה לאשה. האמנם נדקדק במאמר זה כי מסמיך אחר איש ותפשה. ואח"כ מזכיר אשר לא אורשה. ועוד שמפרש ושכב עמה על השכיבנו. ואח"כ מפרש ייחוד ק"ש כ"ה כ"ה. ונלע"ד שעד עתה פי' הפסוק בסוד פשוטו ונתן טעם לקנס נ' כסף מפני שסתם עם ישראל בכללו נק' בת מצד השכינה אבל עכשיו רוצה לפרשו בעומק הסוד שהוא על תיקונו של עולם. כי למעלה במתיבתא דקב"ה שהיא בבריאה ששם ג"ע העליון ושם הנשמות. אין שם לא איסור ולא דבר רע כאונס ופתוי וזולתם. והנה כבר הקדים שישראל נק' בת מצד השכינה. ועתה הוסיף איש אלין ישראל שגם יש להם בחי' איש להשפיע ולתקן השכינה אבל בכאן לא נק' אדם שה"ס הגדלות דזעיר דהשתא לא קיימינן במדרגה זו אלא במדרגת איש שה"ס היניקה דהיינו הו"ק והיא מדרגות עולמות בי"ע שכולם במדרגת ז' היכלות ובהם ג' שמות אל אד"ני אל הוי"ה אל שד"י ר"ת אי"ש ממטה למעלה והנה כל ענין זה מפורש בכללות תיקון השכינה כי ידוע הוא שהיא יורדת לעולמות התחתונים ולהיות לעזר לבניה בענין הבירורים כי שלה הם והיא חוזרת על אבידתה וכבי"כול הוא כאיש אובד חוץ ממקומו ועז"נ כי ימצא איש זה ישראל. נערה בתולה היא השכינה שסוגרת פתחה ברדתה למטה לבל יהנה זר מאור קודשה:
זהר ג, דף רעז ע"א מה יעשה זה האיש ותפשה בקישורא וכו' מתחיל מהתיקונים הנעשים לה בבוקר שהם הראשון ענין התפילין שידוע שבזכות הזריזים לעסוק בתורה אחר חצות נותנים כח לכתר שלה שבעלות השחר תעלה לאצילות ותתקשר בזרוע בעלה בסוד תש"י בסוד כחותם על זרועך ועכשיו אינו מדבר בתש"ר שהיא נמשכת מאליה על זעיר בסוד כי עזה כמות אהבה. אבל עיקר הדבר הוא בקישורא דתפלין שהוא תש"י שנקשרת בזרועו ויש שם ז' כריכות שה"ס אור מקיף ושמשם יורד האור לז' היכלותיה שבבריאה. ומעתה מתחלת היא להתתקן ולהיות דבוקה בבעלה ומוקפת אור מקיף. וגם יש לה בחי' הקידושין שה"ס אותן הכריכות שבאצבע שהן הם אור מקיף לה לעצמה וכנז' בשע' התפילין ובמצת שמורים והרי זה ראשית תיקון השכינה ועוד יש לה תיקון אחר הנעשה כשהאיר השחר דהיינו הטלית שכל עצם מעשינו הוא מפני הציציות שהם אור מקיף שלה על ראשה באותו השרש שלה בלבו דזעיר. ור"ל שהטלית גופו הוא אור מקיף דזעיר. אבל הציצית הוא מקיף על כתרה שכנגד לבו ולכן אנו מכוונים להשים הציצית כנגד הלב:
זהר ג, דף רעז ע"א ואור מקיף זה יוצא מיסוד אימא אשר שם ואיתא בס"הכ שה"ס קנ"א כנ"ף וד"פ כנ"ף כנגד חו"ב וח"וג גי' ציצי"ת. ולכן אמר כאן וכנפי מצוה לרמוז לאור מקיף של המצוה היא מלכות והנה תפילין וכנ"פים גי' תפ"ש שכן אור מקיף הוא התופש ומחזיק ולזה אמר ב"פ ותפשה לרמוז שבמלה זו רמוזים ב' אורות מקיפים הלא הקודם הוא הנעשה למעלה קודם שעת הציצית ולכן מקדים תפלין לציצית ועוד כי אפי' בעוד לילה לוקחת לעצמה תפלין מבחי' הבריאה. ועיין מ"ש סוף פ' במדבר דף ק"ב ע"ב. והרי ב' בחי' שעושה איש ישראל דווקא הזכרים ושניהם ראש התיקון לנערה בתולה שירדה לבריאה ונבדלה מבעלה ואנו מתחילים בתחלת היום ונותנים לה קדושין בתפלין ומכניסין אותה תחת טלית בעלה והרי כבר שלימה בזה שהיה חסר לה דהיינו אשר לא אורשה ותפשה בקישורא וכו'. והוא נתינת טעם לב' תיקונים שנעשה לה בעלותה מבריאה לאצילות ואלו נעשים דווקא ע"י ישראל איש זכר כאמור. האמנם יש ענין אחר שנעשה לה תיקון שתחלתו הוכן על ידינו בק"ש שעל המטה כאן למטה. ועיקרו נגמר ע"י נשמותינו בחצות בהיותן עדיין למעלה שם בג"ע העליון ולכן מציע:
זהר ג, דף רעז ע"א בת יחידה דא נשמה פי' שנקרא כך מסטרא דשכינתא וכנז"ל והשכינה נקרא בת יחידה כנז' ריש פרשת משפטים:
זהר ג, דף רעז ע"א ושכב עמה בצלותא וכו' הוא ק"ש שעל המטה שעניינה הורדת מוחין לזעיר כדי שישפיע במוחי נוקביה הכח להיעשות כלי ולקבל שפעו בזווג הגמור. וק"ש זו היא צלותא דשכיבה וכללותה להוריד לה רי"ו דהיינו ג' ע"ב אליו: אמנם אליה ע"ב קד"ם כמ"ש בס"הכ ודקדק לומר בהשכיבנו משום דבו אנו מכוונים השכיבנו אבינו לשלום שהוא קודם חצות. והעמידנו מלכנו אחר חצות דהיינו אחר שנעשה הזווג בפועל ע"י נשמותינו. ואז נאמר ונתן לאבי הנערה הוא זעיר. שהרי אז היא באצילות מקום אבא המקנן באצילות והיא למטה בבחי' בת וכמ"ש בועז הצדיק ברוכה את לה' בתי.
זהר ג, דף רעז ע"א ואז ונתן האיש השוכב עמה פי' אותו האיש הראוי לכך נ' כסף הם בחי' הרי"ו דהיינו השורש הנק' אוירא דכייא ונחלק לה' חסדים. וכמו כן אשא דכיא לה' גבורות שה"ס המ"נ עצמם. ולפי שהגבורות נמתקו' בהתייחדם בחסדים לפיכך נק' כולם כסף וז"ש כ"ה כ"ה אתוון דיחודא כלו' שבייחודן נעשים כולם כסף:
זהר ג, דף רעז ע"א נשמתא אית דמטרוניתא היא נפש דאצילות בין הנק' זיהרא עילאה שהיא מאצילו' ובין המתפשטת בתוכיות בי"ע והוא מאצילות:
זהר ג, דף רעז ע"א דאיהי אמה ידוע שהיא מן הבריאה בבחי' בריאה כגון וכי ימכור לא אמר דאתמר בה. שאין ענין אותו הפ' אלא להורות שהבריאה נק' אמה. אבל עיקר הפ' נאמר בשל אצילות היורדת למטה לבריאה:
זהר ג, דף רעז ע"א דאיהי שפחה וכו' ירמוז למ"ש מכוונים במש"ק במלת כוננהו שעולת העשייה אל הבריאה כונן ה"ו וידוע מהסבא דמשפטים דתלת אינון אמה עבד ושפחה שה"ס נר"ן דבי"ע ונמצא ששפחה היא עשייה וע"י האדם היא עולה למדרגת נשמה גם שהיא שפחה הדיוטא:
זהר ג, דף רעז ע"א אוף הכי וכו' הן ר"ן דיצירה ועשייה:
זהר ג, דף רעז ע"א ולזמנין נשמתא אזלא וכו' ירצה ידוע שבבריאה כח הרע מועט ולכן אין אחיזה ליצ"הר להתגרות בנשמה. אבל כשהיא יורדת ובאה בגלגול בסוד ולא מצאה היונה מנוח הנדרש על הגלגול בתיקוני' בדף י"ט ע"ב אז היצ"הר רודף אחריה ומתחזק:
זהר ג, דף רעז ע"א לאעלא בגופא וכו' ר"ל שהגוף שהוא חומרי ונעשה לגשמיות הוא כשפחה כלפי היצ"הר לשרתו אבל איהו שד יהודי. הענין ידוע שיש שדים יהודים וגוים. והסוד שיצ"הר כחו מהתפשטות הגבורות של עולמות הקדושה דיש בו הכנה להמתק עם כח התורה והחסדים. משא"כ באו"ה שכולם רע. ועיקר ענין זה מבואר בפ' וארא דף כ"ו ע"ב על פ' וידעת עם לבבך כי ה' וכו' שפי' שמייחוד ב' לבבך לאהוב את ה' מזה תדע כי ה' הוא האלהים כולא חד. וזהו פשט שמע ישראל וכו'. שהכל אחדות שלם. ולכן תוכל לאהבו בכל לבבך:
זהר ג, דף רעז ע"א ונשמתא י' אמה קרא י' לנשמה כי ניצוץ אור ה' דוגמת אות י'. ועי"ל כי כחב"ד דבריאה ה"ס והיה לד' ראשים כי כתר ראש כולל למקיף. וחב"ד ג' ראשי הקוים ימין אמצע ושמאל והיינו ד' ראשים. והנה בהם מאיר אור תנה"י דמלכות דאצילות ד' אותיות אד"ני. נמצא שבדעת מאיר אות י' דאדנ"י וגם הוא ראש יסוד וידוע שהנשמה נמשכת מן הדעת והעיקר הוא מ"ש בסוד עיבור ע"ב רי"ו שהרי"ו הוא סמ"ב והזרע היא מהחיה חכמה שה"ס י' ואמה י' יו' יו"ד גי' אמ"ה ועבריה כי הדעת נק' עבר הנהר ומז"לן הנה י' י"ו י"וד גי' אמ"ה ויצר מלא כזה יו"ד צד"י רי"ש האותיות אמצעיות וד"י הרי יו"ד והאחרונו' שד"י הרי שהיצר הוא ש"ד ועם הנשמה שהיא י' אתהדר שד"י ע"כ:
זהר ג, דף רעז ע"א אתהדר שד"י שנמתק בקדושת הנשמה וכבר כתבנו שביצר רמוז יצר יו"ד שד"י יודוע שדעת סודו שד"י ויסוד דמלכות ג"כ וגם בבריאה מאיר אל שד"י כמ"ש ונשמת שד"י תבינם ועוד הבן שאות יו"ד וש"די שיש במילואי יצ"ר הלא הם בצירוף וד"י די"ש והסוד שבין יו"ד ובין שד"י יש להם ו' צירופים וזה סדרם שד"י שי"ד די"ש דש"י יש"ד יד"ש. ועז"הד יו"ד יד"ו וד"י וי"ד די"ו דו"י. ותמצא שב' הצירופים שבמילוי יצר הם השלישים וכשתשכיל בו"ק שבדעת הם באמצע ו"ק ת"ת שבדעת. דנטיר לה הוא מ"ש הרב שכשנמתק יצ"הר חזר לטוב כי מלאכיו יצוה לך:
זהר ג, דף רעז ע"א ותב בה בתיובתא היינו מרז"ל זדונות נעשות כזכיות:
זהר ג, דף רעז ע"א ומברך בה וכו' ה"ס יחוד היכל הרצון בק"הק וברכה בינה וקדושה חכמה ויחוד בכתר. מלאך דידיה מט"ט הוא הוא היכל הרצון ת"ת של בריאה כנז' באוצ"ח שה"ס גוף זעיר דבריאה ושד"י מבפנים המאיר בו. ולו תהיה לאשה. כי קה"ק סוד מט"תו שלשלמה גי' תנ"ה ת"ת נ"ה דמלכות המאירים שם וזהו ענין הקדושה וברכה הנז"ל כי תהיה הנשמה נשואה לעולמים עם הגוף ההוא בתחיה.
זהר ג, דף רעז ע"א ועי"ל מה שכתב ואיהו לא בעאת וכו' פי' שאינה חפצה להבעל ממנו אם תשאר הדיוטה ושפלה לפניו דהיינו אם תתייחד אליו בלא קידושין שתתבזה בעיניו כאחת המזנות באופן שאם הוא יבעלנה ודאי אנוסה היא ולכן ולו תהיה לאשה בהוי"ה דהיינו קידושין כדי להפיס דעתה שהרי היא חושקת בו לטובתה כי היא הנז' לקמן שהיא המגולגלת שמוכרח לה לחזור לגוף להשתלם. משא"כ הנשמה החדשה שאינה רוצה לירד מעולמה כמ"ש בסבא דמשפטים:
זהר ג, דף רעז ע"א וזוהי האנוסה האחה דלא רחימת ליה אבל זו השניה אוהבת את האדם אך שתזכה להשתלם בו. להמשיל משל ענין ב' מיני אנוסה שאמרתי הוא הקדמה ומשל לב' עניני הנשמה החדשה היא הא' והמגולגלת היא הב': איהו שד יהודי עי"ל בו כי סתם יצה"ר הוא מן הגבורות הקשות שהם פ"ר ושליטתו י"ג שנה כנגד י"ג אותיות דאלהי"ם דההי"ן שעולה צר"ה ועם פ"ר הרי יצ"ר הר"ע:
זהר ג, דף רעז ע"א אבל זה באו"ה שהם בעשייה ששם סמא"ל מלא בכחו העולה עשי"ה אכן של ישראל הוא בסוד י"ג אותיות דמילוי יודי"ן שהוא בבריאה ומן הרע שבה שהוא מעט משם יצה"ר של ישראל שהם מרובים בטוב ונוחים להטיב ולהמתק ויצה"ר שלהם גי' אלהי"ם דיודי"ן העולה יצ"ר ומתוקו מבחי' פנימיות מוחי היניקה דהיינו ה"י מאלהי"ם. וענין שד יהודי כמ"ש במעשה ירושלמי וכענין אסתר ריש פ' זו. ומ"ש ויצה"ר רדיף אבתרהא לאעלא בגופא דאיהו שפחה לגביה גרסינין. ופי' שכשהנשמה נעה ונדה בקליפת נוגה ומזומנת ליכנס בגוף אדם ואז יצה"ר רודפה להכניסה בגוף חומרי שסוף סוף איהו היצה"ר סופו להיות שפחה משועבדת לאותו בן אדם. אעפ"י שהיצה"ר אין זה דעתו תחלה. אלא אדרבה חושב שכשתשוב אותה הנשמה לחומר תוסיף לחטא ותהיה תמיד נכנעת אליו תחת רשותו אבל לא יהיה כן אלא הוא יכנע אליה מפני שהוא קרוב להמתק הגם שעכשיו הוא שד ומזיק הלא הוא שד יהודי וכנזכר:
זהר ג, דף רעז ע"א ונשמתא י' אמה העבריה פי' שורשה מקדושת האצילות שה"ס י' של שם שנשתרבבה לתוך פנימיות הבריאה והוא שם אמה משרתת לקדושה ובסוד י' כנז"ל י' יו' יו"ד גי' אמ"ה. וזה היצה"ר שרודפה להכנסה בגוף חומרי יש לו התייחסות עמה ודאי שהוא מבחינתה הכמוסה בקליפת נוגה. והנשמה יש לה כח משרשה להתגבר על השד ולקרבו לקדושה לצל שד"י ונעשה שומר לאדם כי כך היא המדה שהגבורות הנמתקות הן הן המגינות ומושיעות.
זהר ג, דף רעז ע"א ותב בה בתיובתא פי' שב עמה למקורה שהוא הבריאה ששם היא התשובה דאימא מקננת בה. ומברך בה כנז"ל שה"ס ראש הבריאה. אבל לא הזכיר עיקר התפילה שהיא העמידה. מפני שזה מיוחד לנשמה שהיא מפנימיות הבריאה ועולה לאצילות ואין כח למלאכים שלה להכנס שם אלא נכללים בכללות העולמות בסוד כנפים לאצילות וכמ"ש בסה"כ ע"ש ותראה שיש זווג לאו"א דבריאה ביחוד ק"ש וכן הוא בפ' שלח לך דף קס"ב:
זהר ג, דף רעז ע"א מה דהוה איהו שד ר"ל שבפעם הא' שבאה זאת הנשמה לעולם היה זה היצר מלאך של גבורות. ואח"כ בעוונות שעשתה נתהוה לשד גמור. ואח"כ שנתגלגלה ועשתה תשובה כאמור אז אתהדר מלאך דידיה מט"ט פי' שהמלאך הממונה עליו הוא מט"ט. ובזוהר מוגה העביר קולמוס על מה שכתוב רוחא מניה ואני נלע"ד שיובן במ"ש בליקוטי נביאים פ' והחיות רצוא ושוב. כי לפעמים ר"ץ ונ"ד ח"י ממט"ט שהם ב' טיתי"ן וז"ס ו' צירופי יה"ו כמ"ש באוצ"ח ואז נשאר ממט"ט רק רמו"ן והיינו ר"צוא גי' נורי"אל ואז תוכל להיות אחיזה בו לחיצונים אבל כששבים אותיות ט"ט לתוכיותו שאין בו אחיזה לחיצונים אז הוא ושו"ב גי' שד"י מספר מטטרון וזהו דייק אומרו אתהדר מלאך דידיה מט"ט רוחא מיניה שהוא הפנימי ואתהדר שד"י שהוא אור יסוד הנקרא שד"י ובו ו' צירופי יה"ו הנזכר. דהכי סליק פי' שכשהוא כן ברוחו הפנימי עולה שד"י וז"ש דהכי סליק ומיד יתקיים ביה ולו תהיה לאשה. ירצה גם שמתחלה אנסה להכנס באותו גוף כמעט באונס שלא ידעה אם תזכה בו ואם לאו. הלא עתה שעשה תשובה ויחוד ברכה וקדושה. אז דעתה מתפייסת כי תהיה לו לאשה בהויה חדשה ותתקשר בו לעולם:
זהר ג, דף רעז ע"א לא יוכל שלחה וכו' אפי' לע"הב וע"ד שנינו כל ימי חייך להביא לימות המשיח וטעמו שכיון שנתעלתה למקום התשובה היא אימא עילאה. שוב אין בו אחיזה לחיצונים:
זהר ג, דף רעז ע"א בחובין דעבדת ר"ל שעשתה בפעם הא' שעליהם נתגלגלה כנז"ל כי לזה התקינו לומר חטאנו אנחנו ואבותינו אז נקרא רשע בן רשע כמ"ש הרב ז"ל:
זהר ג, דף רעז ע"א ויתקיים ביה האשה אשר כו' תימה מה ענין פ' זה לכאן וי"ל שאין ספק שהעובר עבירה משליט בעצמו היצה"ר שלו שהוא יהודי כנז"ל. והנה הגנב נמכר לתיקון עונו ונקרא עבד עברי שנשתעבד לקליפת נוגה ואם אינו חוזר בתשובה יורד למדרגה שפלה שנשמתו נשפלת להדבק בשפחה כנענית וזהו אם אדוניו יתן לו אשה. דוק שלא אמר אם תתן לו אשה האשה וילדיה יהיו לך וכמו שהתחיל בלשון נוכח כי תקנה. והטעם שרומז שזהו פועל הנוגה שנשתעבד לו והוא המגלגל להשפיל העבד עברי האמור לדיוטא התחתונה להוליד בכנענית וזהו סי' שזה העבד לא עשה תשובה. ולכן האשה העלובה היא נשמתו הירידה וילדיה מלאכיה המשחיתים תהיה לאדוניה האמור. והוא הע"ע הנז' יצא בגפו כמו שהיה ש"ד ולא מלאך:
זהר ג, דף רעז ע"א והאי שד איהו וכו' דע שמדרגת משההיתה בתחלה שלמט"ט דאתמרביהוהנהנערבוכה וכן מש"ה נוטריקון מט"ט שר הפנים ובמדרגתו עשה המופתים במצרים ומטהו היה מסודו ולהיות ששם ביצירה הוא ממש עה"ד טו"ר לכן פעם הטוב גובר וזהו מטה שמטה הרע לטוב ונחש נעשה מטה ופעם להפך. ואם תחבר ש"ד למטה שמורה התגברות הרע אז יהיה נח"ש ואם תסיר שד מנחש ישאר מטה. וסוד הענין שמשה חשב שישראל היו שקועים בקליפות הגסות והרעות שהן ממש ערות הארץ ולכן תמה איך יוכל להוציאם משם וה' הודיעו שלא ירדו למדרגות התחתונו' כי אם לקליפת נוגה שהוא עה"ד טו"ר שבו חטא אדה"ר. ולכן היו נשמות ישראל שבמצרים משוקעות בקליפת נוגה המתהפכת מרע לטוב ורמז נכון רמז למשה לאמר שאם ישליכהו ארצה דהיינו שיתירו לו הרצועה תהיה נחש ואם יחזיקו בו ויעמידוהו ברסן ההנהגה יהיה למטה. ועוד כפי הסוד שאם ישליכהו ארצה לשישפל למקום הקליפה התחתונה יהיה נחש. ואם יחזיקו בו יהיה למטה ויתמתק. כמו שהוא פנימיות נוגה שקרוב להמתק ולהדבק בקדושה:
זהר ג, דף רעז ע"א הכי האי שד אתהפך וכו' כתב הרב בש' קליפת נוגה וזה לשונו בפרק א'. נפש הצדיק נותנים לה יצ"הט שהוא מלאך א' מפנימיות חיצוניות דקדושה ויצ"הר שד א' חיצונ' דקליפה. עכ"ל באופן שב' היצרים הם מבחי' א' הרע בקליפה. והטוב בקדושה. ושקולים הם או מב' הפנימיות או מב' החיצוניות ולכן הם זה לעומת זה וכשזה קם זה נופל:
זהר ג, דף רעז ע"א ואם האדם זוכה אז פנימיות חיצוניות נוגה נדבק לקדושה ומשד נעשה מלאך ונוכל לומר ששם שד כולל כמה בחי' גבו' אלהי"ם פ"ו וה' אותיותיו צ"א וריבוע אלהי"ם ר' הרי רצ"א וי"ג אותיות המילוי הרי ש"ד הסר ממנו הריבוע והאותיות דמילוי שהם דינים קשים נשארו ב' הראשונים גי' מלא"ך. והו' מלאך אלהי"ם גבורה נמתקת:
זהר ג, דף רעז ע"א ומהכא אשתמודע יוסף שידא וכו' שהוא היה מצד הרע של רב יוסף שנהפך להכלל בצד הטוב:
זהר ג, דף רעז ע"א דאית מנהון כמלאכי השרת ולפ"ז משר"זל ו' דברים נאמרו בשדים. אין הכוונה שכל הו' הם בכל השדים אלא בכללותם כלו' ג' דברים הטובים הם באלו השדים הטובים שנהפכים למלאכים אבל מ"מ אין להם חלק בפנימיות הקדושה אלא בחכמות חיצוניות וכדמסיק שיודעים העתידות מתוך האצטגנינות. ולא בר"הק באור הפנימיות. אלא בחכמת הטבע שהיא בחיצוניות העולמות שנבראו בשם אלהי"ם. כי אחר שבא אדם נודע שם הוי"ה שסודו הפנימיות:
זהר ג, דף רעז ע"א ואית מנהון כבהמה הם השדים של עמי הארץ שהם חיצוניות דחיצוניות דקליפה כנז"ל: